|
מלנכוליות צרופה
התבדתה באוויר
אדון העצב בגילופין
מהלך ברחובה של עיר
אהבה אפלטונית
התנדפה באוויר
חסרת כל תקווה
שקועה בנבכי העבר
תיבת פנדורה נפתחה
השאירה אחריה שובל הרסני
איבה וייאוש יצאו מקברם
הגולם קם על יוצרו
ולא נותר אלא חרך צר
שהותיר שביב תקווה
בינות לאימי הצללים |
|
|
כשהייתי ילדה
קטנה וטיפשה
איחלתי בהפסקת
האוכל
"בתיאבון"
כמו שהמורה
ביקשה...
ואז כולם
ענו:"חן, חן
לחן" וצחקו
ואני בכיתי.
מצד שני זה פינת
סלוגנים לא
רחמים עצמיים
ונוסטלגיה...
חן, הלא קשורה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.