הנופים ממלאים את לבי,
תמונות שלנו יחדיו,
מחייכים,
אוחזים ידיים,
תמונות מעורפלות בחשיכה,
קשה להבחין בתווי הפנים,
קשה להבחין אחד או שניים.
קשה להרגיש אחד או שניים,
במיוחד בלילות בהם אנו כה קרובים,
רוצה לחזור אל אותם הנופים,
לשבת מולך במקום רחוק וזר,
ועדיין להרגיש הכי בטוחה בעולם,
משום שאני איתך,
ומשום אהבתנו ולו היא בלבד,
מחייה אותי,
ממלאת את כולי,
גורמת לי את האושר הכי גדול שקיים.
אל תפחד מדמעותיי,
אני בוכה לפרוק מעט מאהבתי הכבדה מנשוא,
אל תחשוש מחיבוקיי,
לא לחנוק נועדו,
רק להרגיע זרועותיי התרות אחרייך ללא הרף.
אהובי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.