ואת ידעת כי נפשי בוכייה,
ואת ידעת את איברי לבי
את שמעת את מבוכי נפשי
את חרשת כששמעת אותי.
ואם הצילותי נפשי?
בחשכה היינו מחפשים דרכנו
בחשכה היינו עיוורים
החשכה הייתה לאור-
ואת ידעת על עיוורוני,
ואת ניצלת את תמימותי
את ידעת את מבוכי לבי
את חשת ביתרונות נפשי.
ואת היית לי למשענת,
ואת היית לי לשנאה
את ידעת את מצפוני
את חיפשת אחר לבי.
ואת ידעת שאוכל לטרופך,
ואת ידעת שאוכל ללכודך
את נכנסת ללא יראה
את חדרת ללא שאלה.
ואת הפכת לטורפת,
ואת הפכתיני לקורבן;
אני נתפסתי במערבולת זרועותייך
אני נבלעתי עמוק בתוך מימייך. |
