הכנתי לבן שלי אמבטיית קצף חמימה והוא משתכשך בה עכשיו.
אני עייפה ובכל זאת מוכרחה לכתוב, לא יודעת מה תלד המקלדת אך
חייבת להישמע לצירים המציקים המכתיבים לי להקליד איזושהי תמונת
מציאות עכשווית.
הייתי רוב היום בעבודה, מול המחשב ועכשיו הנה אני שוב מולו.
יש אתרים על המסך, מתוכם מביטות בי תמונות של גברים שהיו רוצים
להיות איתי בקשר. את רובם הגדול אני ממש לא רוצה, אפילו במחשב
שלי ובודאי שלא בחיים שלי.
האם אני באמת רוצה גבר חדש בחיי? אני בטוחה יותר לגבי הרצון
שלי במכונית חדשה בחיי...
עד שהשגתי את הלבד הזה, עבדתי קשה בשבילו. אף אחד מלבדי לא
מכתיב לי עכשיו מה לעשות ומה להרגיש ואיך וכמה ולמה.
הבן שלי מבקש לצאת מהאמבטיה.
אני מבקשת לצאת מהבדידות.
רק מה? אולי לשכשך כאן עוד קצת, זה חמים ונעים ומוכר.
עד שהמים יתקררו ואז יהיה דווקא נחמד אם מישהו יחכה לי בחוץ עם
מגבת גדולה. וחיוך...