את יושבת פה, קרוב כל כך קרוב, אני שומעת את הנשימות שלך,
מרגישה כמה הן חמות. זה מחמם את האוויר. שקט עכשיו והשעה
מאוחרת. בחוץ החורף משתולל לו, מחר בבוקר שוב נצטרך לצאת אליו,
אבל עכשיו אנחנו כאן. כמה יפה השקט הזה שלנו, שתינו כאן. את
לומדת, מדליקה עוד סיגריה. ואני כותבת אותך, ומה נשתנה?
דברים רבים נשאלים עכשיו. אני ממתינה לתשובות שיגיעו מתוכי
ובינתיים, כמה שאת יפה. אני רוצה להתנפל עליך בנשיקות, אני
מתאפקת.
הנה למדתי שיעור באיפוק, אני עוד לומדת, זמן רב יארך עד שאלמד
לחכות, לחכות באמת.
אלוהים כמה שאת יפה! אני מתבוננת עליך, לומדת אותך.
הנה למדתי גם שיעור בהתבוננות, אני עוד לומדת, זמן רב יארך עד
שאלמד להתבונן, להתבונן באמת. הסיגריה שלך מונחת על המאפרה ואת
שקועה בלימודים, נותנת לה לבעור, שוכחת אפילו לעשן. אני שותקת.
לימדתי גם שיעור בשקט, אני עוד לומדת, זמן רב יארך עד שאלמד
להיות בשקט באמת.
אני כותבת אך אין זה כרגיל המילים אינן יוצאות מתוכי, אינן
זורמות, אני מחושבת. אולי מפני שלאט לאט אני מקבלת תשובות.
ובכן מי אני? ומה אני רוצה? ולאן פני מועדות? ומה אעשה כדי
להגיע עד לשם?
כן, אלו הדברים הבסיסיים ביותר ואלו השאלות שלי.
הייתי רוצה שאדם אחר יענה במקומי, אך למדתי שאין זה אפשרי, אני
חייבת למצוא את התשובות בתוכי.
רגע של מחשבה, הרהור, אני שוקלת את המילים כמו פירות בשוק. אני
מציעה להכין לך קפה, פאוזה. את מספרת לי מה את לומדת, צוחקת.
אלוהים כמה שאת מדהימה.
הכנתי לך קפה ושני תה, את מסבירה לי ששנה הבאה את תעזרי לי
בלימודים. אני רוצה לחיות איתך את כל חיי, את מעירה אותי.
נכון שאין לי תשובות לכל השאלות שלי, אז מה? יש עוד זמן לכל
התשובות. אני מדגישה את הרגע הזה לעצמי. את החיוך שלך, במחיר
קפה ושני תה הרווחתי את החיוך שלך. וכרגע, זה הכל. אני צריכה
לזכור שכאשר אני סבלנית ושקטה באמת, מבפנים, אני יכולה להכיל
אותך יותר. להכיל את הרצונות שלך, את שלי, את החלומות שלנו.
אני רוצה לעשות איתך אהבה. אני מתאפקת. זה נכון, יכולתי להיות
עם גבר, עם אישה אחרת. אבל רק הנוכחות שלך משרה עלי שקט שכזה.
אני חושבת שזה בגלל שבפנים עמוק אנו מחפשות את אותו הדבר,
ולומדות את אותם שיעורים. זה יותר עמוק מסקס מזדמן, זה יותר
עמוק ממה שנדמה גם לנו לפעמים. יכולתי לפגוש אדם אחר, אבל
פגשתי אותך, יכולתי לא לראות את ההזדמנות הזו אבל ראיתי,
יכולתי להתאהב בך ושאת לא תראי אותי, אבל הדברים קרו כך. ואני
מודה לאלוהים שכך היה, ושעכשיו את פה איתי.
אני מדליקה סיגריה, את יודעת שאני שואפת להיות כמוך, מעריצה
אותך. אמרת לי פעם שאני המשקפיים של ההערצה הזו. דרך האהבה
העצומה שלי אליך אני מתחילה לראות את עצמי באמת. את היתרונות
האמיתיים שלי, את החסרונות, את זה שאני בסך הכל ילדה שמחפשת,
וגם את.
עוד שאיפה, ועכשיו העשן מסתלסל בחדר, אני אוהבת להתבונן בזה.
פאוזה, אני מתבוננת. איך האש שורפת את הנייר והטבק, איך העשן
יוצא גם מהקצה של הסיגריה וגם מהפה ומהאף שלי.
אני חושבת על פעם לפני שהכרתי אותך. יש דברים שאני מתגעגעת
אליהם, יש זיכרונות שמחים ועצובים. אני צריכה ללמוד להניח להם,
להניח למי שהייתי, להיות איתך פה עכשיו, כי למען האמת, אין דבר
נפלא מזה.
אלוהים כמה שאת יפה.