מי שרואה אותו בפעם הראשונה לא מבחין מיד.
יש כאלו שראו אותו כבר כמה פעמים ועדיין לא הבחינו בדבר (למען
האמת אלה הם מעטים), בדרך כלל שמים לב לזה בפעם השניה או
השלישית. לי זה קרה בפעם השניה.
הוא נכנס לחדר בו ישבתי והחולצה היתה קצת צמודה עליו, אני חושב
שזה היה די בכוונה, כנראה הוא די רצה שאני אראה ולא אגלה
בהפתעה אחרי שנכיר הרבה זמן, כנראה כבר די נמאס לו מתגובות של
אנשים.

בהתחלה שמתי לב לבליטות אך לא אמרתי דבר. לך תדע, אולי משהו
בריאותי, לא נעים. אך באיזשהו שלב, כשהוא קם לסדר את הטלוויזיה
שמתי לב שהבליטות האלה גם זזות. אז עכשיו כבר לא התאפקתי
והייתי חייב לשאול.
הוא אמר שהוא מלאך.
טוב, איך הייתם מגיבים אם מישהו היה אומר לכם שהוא מלאך? אז
ביקשתי הוכחה, קסם או משהו כזה.
הוא הסתכל עליי בחצי חיוך כאילו אומר שהוא כל כך רגיל לתגובות
האלה, ובלי מילים פשוט ריחף מעל לכל החדר.
שאלתי אותו אם קשה להיות מלאך והוא אמר שלפעמים. ביקשתי שיראה
לי את הכנפיים, הן היו קטנות מאוד, בכלל לא מה שדמיינתי שיהיה
לו, בדרך כלל מדמיינים כנפיים לבנות וגדולות ולא כמו הזוג
הזה.
ואז חשבתי, אולי הוא המלאך השומר שלי ובגלל זה הוא פה איתי
ועוזר לי לתקן את הטלוויזיה. בהתחלה קצת התביישתי לשאול.
כששאלתי הוא חייך חיוך של מלאך ואמר שהוא המלאך השומר של כולם
ולא רק שלי. ביקשתי סליחה כי די התביישתי והוא אמר שזה בסדר,
תשכח מזה.
המשכנו לדבר לתוך הלילה ולי היו מיליוני שאלות לשאול והמלאך
ענה לי על כולם די באדיבות, עד שהרגשתי שהוא נהיה חסר סבלנות
אז הפסקתי.
כשהוא אמר שהוא הולך הביתה, לא התאפקתי ושאלתי אותו למה הוא לא
עף הביתה. הוא אמר לי שהוא עף רק באירועים מיוחדים, וללכת
הביתה זה לא כזה אירוע.
אמרתי לו שאני יכול לחלוק עליו, אבל בפעם אחרת, כרגע עדיף
שילך.

למחרת ישבנו בגן, המלאך ואני, והוא אמר לי שיש לו משהו לשאול
אותי.
הוא שאל אותי אם גם אני רוצה להיות מלאך.
בשניה הראשונה חשבתי שהוא צוחק איתי, אבל הפנים שלו נשארו
שלוות ואדישות כאילו הוא רק הרגע שאל לשלומי או אם אני רוצה
סנדוויץ'.
'אתה מתכוון למה שאני חושב שאתה מתכוון?' שאלתי את המלאך.
והוא אמר: 'אני מתכוון להאם אתה רוצה להיות מלאך?'
עניתי שאני חושב שלא, לא כרגע, יש לי הרבה דברים להפסיד.
והמלאך הסתכל עליי בעיניו הכחולות ושאל בדרך הכי רכה ושלווה:
'ויהיה זמן שלא יהיה לך מה להפסיד?'
הרהרתי במה שהוא אמר כמה רגעים ואמרתי: 'יהיה, תמיד יהיה, אבל
פחות.'
והוא לא ענה. הוא פשוט הזיז את הראש ובהה לעבר הגן באותה שלווה
ורוגע.
רציתי לשאול אותו מה גרם לו לשאול את השאלה הזאת אבל ידעתי
שהתשובה שלו לא תהיה מה שאני רוצה לשמוע. למלאכים יש דרך משלהם
לענות תשובות.
ישבנו כך בשקט, בוהים בגן. כל אחד עסוק במחשבותיו, עד שהמלאך
אמר שהוא חושב שאני צודק מאוד במה שאמרתי, וכשחושבים על זה חבל
שזאת לא היתה התשובה שלו כששאלו אותו אם הוא רוצה להיות מלאך.
הסתכלתי עליו ואני חושב שהבחנתי בלחלוחית קטנה בקצה של העין.
אני לא בטוח.
הוא נראה די עצוב, הוא המשיך להביט קדימה, הוא לא הסתכל עליי
אפילו כשדיבר.
הוא אמר שהוא לא מצטער שהוא מלאך, שיש לזה את היתרונות ואת
החסרונות, אבל אם עכשיו היו שואלים אותו את השאלה הוא היה עונה
שיחזרו אליו יותר מאוחר כשיהיה לו קצת פחות.

ואז המלאך נעמד ואמר לי שהוא צריך להמשיך ללכת בגלל שהוא מלאך
של כולם.
לחצנו ידיים והמלאך אמר שהוא מקווה שעוד ניפגש, והוא אמר שאם
אי פעם מישהו ישאל אותי אם אני רוצה להיות מלאך, אני כבר אדע
מה לענות.
אלא אם כן יהיה לי פחות.

ואחרי שהוא נתן לי חיבוק, הוא חייך חצי חיוך ופשוט התרומם
מעליי ועף.

כנראה פרידות הן אירוע מיוחד בשבילו.