דף ריק, וכל האגם כבר יבש זה לא הסוף זאת התחלה של משהו חדש.
געגוע, למה שנגמר ולא יחזור, גם אם נרצה שום דבר לא יעזור.
פזמון:
הזמן הולך ומתקצר, תקפוץ על הרכבת לפני שתאחר, ואז לקראת,
סוף ההצגה ברגע של תוגה תביט לאחור, ותיזכר.
בית ב:
ולפעמים קודר, השמים בהירים אבל בראש בוער.
כמה מילים גדולות עושות אחד קטן שמח, אפילו אם הזכרון מהלב
בורח.
פזמון חוזר:
הזמן הולך ומתקצר...
בית ג:
בככל מה שנאמר, במקום בו המציאות התחילה שם הדמיון נגמר.
שינוי, וימים יעידו אם זה לטובה אז תחזיק חזק, שלא נטבע.
פזמון חוזר:
הזמן הולך ומתקצר..