מיכה בן-ישי / הסכר |
בבית אסורים עליון
גללים אסופים כתפילה,
דם ניפסק, פיריון.
הינומה מכסה זדון
וו ננעץ ביער ורוד,
זהות כוחנית מדון
חייבת, משתוקקת, רוצה.
טפל כטעם המים,
יובל שזורם קטועות,
כל הצחוק הבזוי הזה
לא לעד יחיה משורר.
מול נייר רועד מגודלו
נזכרים כתעתועים בחיזיון.
סמיכות לעיניינים שביום,
עצוב למראה דיומא.
פריצת דרך סבוכה, לא!
צרות עין קלילה
קומה אחר תקומה
ראה! מתוגמל במזל.
שמות העומדים בפרץ הסחף,
תלות מתפתחת-כשחין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|