אני זוכר את אותו הסתיו
היפה מכל קודמיו וגם אלה שאחריו,
היה זה הסתיו שלא הביא חורף בכלל
אלא, תפרחת אביב וקדחת אהבה הביא בכנפיו.
היה זה סתיו בו נסגר מעגל חורפי
ונפתח מעגל קורן אושר מעל ראשי,
היה זה סתיו בו ליקטתי גרגרי שמחה
בשדמות הימים והלילות של האהבה,
היה זה סתיו בו השמש תמיד קרנה
כפני אותו אהובה שלצדי הייתה,
סתיו עם קשת עבים צוהלה:
"הניפגש עוד?", הייתה השאלה היחידה.
תמיד, כל כולי, וכל כולה
היינו משיבים אותה תשובה:
"כן"
וכל עלה נושר מעץ - היה חותם.
מאז עברו הרבה סתווים
בכלל לא דומים;
סתם סתווים עם עננים שחורים
המבשרים חורפים קשים וקרים
ככל שנעים במנהרת הזמנים
והסתיו היפה נותר רק לנו העורגים
על אגדות וסיפורים
מן החיים.
05/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.