מאיה דה ג'י / פנים |
הימים נערמים
ואני נבלעת ומתנתקת
כשהתפוחית הגדולה
נוגסת בי
כמו דאג וטוני
בסלטות פסיכדליות
של צעדים בחלום שהיה
נאבד ונמצא
הבטחות קטנות
שנשמרו וקוימו
מחרוזת פנים מעטרת את המחשבה
בגעגוע לערב של ברקים
ורעמים בגופי הפועם.
הימים חולפים
ואני שומעת
הדי פסיעות
לאתה הולך ומתרחק
הפנים אותן פנים
יושאלו להוויה אחרת
מקומות ונופים יתחלפו
ומה שבפנים ישאר-
בדיד דקיק טווי מחטי קן
יעטוף בין המוח והעצם.
שום דבר בשום מקום
לא ישתנה
רק יקצין
ויבוא מפינות אחרות
המילים יחזרו על עצמן
ומבטים יסגירו
זה יהיה ריקוד מהיר
בין ג'ולת זכוכית
ודג יפני
ולמטה רק הפה חושף את
פגיעות החיך
רך ומתחטא
שומר על חייליו.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|