פותחת את הדלת אתה עומד מולי
אבל לך יש ריח של בושם לא שלי.
אני יודעת שאתה ממשיך בי לבגוד,
כל מה שאני רוצה זה לגרום לך להודות.
אני חוקרת וחוקרת ולבסוף אתה נשבר,
מתחיל לייבב ומודה בדבר,
מנפח לי ת'ראש עם תירוצים מטומטמים,
אבל מאוחר מדי, איך אתה לא מבין?
אני רצה למטבח ולוקחת סכין,
נועצת אותו בך כמה פעמים
אתה נופל לריצפה מחוסר חיים
אבל זה מה שקורה כשבי בוגדים.
יורדת על ברכיי לצד גופתך המרוטשת,
מחזיקה את ידך את ראשך מלטפת,
מביטה בך במבט ריקני -
ובשקט לוחשת: "זה לא אתה, זה אני". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.