ואת יושבת לך שם
מצונפת בתוך עצמך
והכוס לידך חצי מלאה
וטיפות הגשם לא תמיד באות מלמעלה
ושלוליות המים הן לא בהכרח על הכביש
לפעמים הן נקוות להן סתם כך בתוך איש
ודווקא היום זאת את
ועל חלונך היורה ניטח
והנה הענן השחור שהולך רק איתך
ואני מסתכל ושואל למה?!
וכמה זמן זה נמשך? כמה?!
היכן תמצאי את התשובה?
ועיננו נפגשות, והמבט שאת זורקת
ואת כל כך יפה
חיוך של עצב, והן אומרות הכל הפנים
הקיר כבר נבנה, בלתי שביר, תקוע שם בפנים
והיסודות כל כך עמוקים
את רוצה לשבור, להרוס
לפרוץ החוצה
לסלק את העצב להרוג את הדכאון
את כבר ילדה גדולה, תעצרי לשנייה
עוד רגע הוא יעקוף, הוא נושף בעורפך, הפתרון
ואת יושבת לך שם
מצונפת בתוך עצמך
והכוס לידך חצי מלאה...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.