היא רק ילדה קטנה והיא יושבת בחדר חשוך, בלי חלונות ואין לה
אויר.
היא רק בת 5, וההורים שלה לא רוצים אותה.
הם נעלו אותה בחדר, היא התלוננה שאין לה אויר ושאין לה משחקים,
היא אמרה שהיא רוצה ללכת לבית הספר, גם אם היא קטנה מדי.
הם לא סיפרו לה על בית ספר, הם תהו לעצמם איך היא יודעת, מי
סיפר לה...
כשאמא שלה שאלה אותה, היא אמרה לה שהיא שמעה ברדיו, הדבר היחיד
שהיה לה בחדר, שיעזור לה להירדם, זה ועוד מזרון מעופש ושמיכה
דקה, בקיץ היה לה חם ובחורף קר.
היא לא ידעה שהורים אמורים להתנהג ככה, וכשהם שמעו שהיא שומעת
דברים על בית ספר ברדיו, הם לקחו אותו מהחדר שלה, ונשארו רק
המזרון המעופש והשמיכה הדקה.
בלילות, היא הייתה מתכרבלת כמו כדור, בוכה ונרדמת.
עברו השנים והיא בת 7, הם החליטו לעבור עיר. בבית החדש היה
מרתף.
ועכשיו, יושבת לה ילדה קטנה בתוך כלוב מעץ.
בתוך הגוף שלה יש שלושים שבבי עץ.
יש לה עשרים חתכים ממסמרים חלודים.
יש לה עשר צלקות ממכות.
ויש לה לב אחד קטן... שהפסיק לפעום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.