זה מכתב שלא נכתב, מכתב שלא ייכתב.
זה מכתב שלא נשלח, מכתב שלא יישלח.
דברים שלא נאמרו ולא יאמרו, ואולי בגלל זה...
רציתי להגיד לך, שלמרות שחשבת שישנתי - הייתי ערה.
למרות שחשבת שזה לא הגיע אליי - זה הגיע.
חשבת שזה נגמר - זה נשאר.
רציתי לספר לך שאתה לא הראשון שניסה, לא הראשון שהכרתי. עוד
בכיתה ז' גיליתי לה:"אני שונאת את החיים שלי!" כמה חודשים אח"כ
היא סיפרה לי שהיא רוצה לקפוץ מהגג ונבהלתי, לקחתי ברצינות,
שמרתי עליה כל הזמן.
היום אני לא לוקחת אותה יותר מדיי ברצינות, היא דיי מאושרת.
לפני שנה קרה המקרה שלך, שעליו לא נרחיב יותר מדיי כי שנינו
יודעים אותו טוב מאוד, גם אם אתה חושב שלא. אני שמעתי הכול, את
השיחות איתך, אותך, כל מה שאמרת נחרט אצלי, דימם, ועדיין
לפעמים כואב לי,כל מה שעשית ואיך שנתפסת..... אותי הכריחו ללכת
לבי"ס באותו היום; אתה יודע שלא דיברתי עם אף אחד במשך כמעט
שלושה ימים? אתה יודע שאני עדיין חושבת על זה כל יום ויום
כשאני רואה אותך? אתה יודע שכעסתי? אתה יודע שאני עדיין כועסת?
על זה שהיית אגואיסט, חשבת רק על עצמך ולא היה אכפת לך מאף אחד
אחר חוץ ממך.
אבל אני מבינה אותך איזה בנאדם שמתאבד חושב על אחרים?! על
משפחה?! חברים?! חיים אחרים מלבדו?! בשבילך אין חיים אחרים
מלבדך ובעיקר לא כשאתה רוצה למות...
כל דיבור איתך, כל ריב איתך, כל מבט עליך כל כך בלתי נסבלים!
אתה מתיימר להיות מבין, אוהב, תומך, תמיד שם בשבילי... אתה לא!
ואתה לא יודע כלום! זה כואב לי, אתה יודע?!
ברגע שהפסיכולוגית הגיע איתי לזה, היא הייתה בשוק, היא ניסתה
לפתור את זה אבל לא הלך לה, היא לא הבינה שזה פצע שיישאר  פתוח
לנצח.
השנה, ואני ממש מצטערת להודות בזה, גם אני חשבתי על זה
ברצינות, והרבה. אתה יודע שאפילו ניסיתי?! כמו שאתה רואה, לא
ממש הלך לי, אז התייאשתי. עזבתי את זה לבנתיים.
אתה יודע שמאז כל הזמן אני חולמת? אני חולמת אותך מת, אני
חולמת אותי מתה, והרבה! נשרפת, מורעלת, נורית, נופלת... הכל.
אני... אני כבר אבודה, כבר לא פוחדת מהמוות, רק מהכאב, כמו
תמיד אני היסטרית מכאב, אתה יודע מה היום חשבתי? שמה אכפת לי
אם אני אמות? אז לא נורא שיכאב טיפה לפני... הרי אח"כ כבר כלום
לא כואב...
תחשוב על זה, טוב? אפילו שבחיים לא תדע את כל הדברים האלה...
תחשוב על זה בבקשה......(?) שאיזה רוח תיטע את המחשבה הזאת
בראשך.... אתה יודע שאני יודעת אבל בחיים לא חשבת מה זה עשה
לי, מה התוצאות... לא, אתה לא רוצה...
שלך לנצח, בחיים ובמוות, בכאב ובאושר, בעצב או שמחה,
אני.