(מוקדש לעץ התות ז"ל)

כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן
שֶׁל הַחֶדֶר הַנּוֹסָף
נוֹפֵף אֵלַי לְשָּׁלוֹם
מוּאָר בְּש-ִמְחָה עֵץ הַתּוּת
וְהִנֵּה הוּא חַג.
אֲדֻמִּים אֲדֻמִּים זִמְּרוּ פֵּרוֹתָיו
סְדוּרִים בְּמַקְהֵלַת נוֹגְנִים
תְּלוּיִים בֵּין הַבַּדִּים
לְלֹא מְנַצֵּחַ וְתָוִים
אוֹרָטוֹרְיָה שְׁלֵמָה
בֵּין גַּג-רְעָפִים לְדוּד-שֶׁמֶשׁ
וַאֲפִלּוּ הַמִּגְדָּל שֶׁבַּבּוּרְסָה מִמּוּל
רָצָה לְהַקְשִׁיב וְהִתְכּוֹפֵף
לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹלוֹת.
                                                      דן
ספרי
©