על "עולם הפוך", מאת כריסטופר פריסט
הוצאת דביר, זמורה, ביתן
במה דומה הספר השני בסדרת "בבילון 5" לספר הזה, שעליו אכתוב
הפעם? שגם הספר על אלפרד בסטר ועלייתו לראשות חיל הטלפתים
מאכזב מעט, התחושה מייגעת והקונפליקטים חדים מספיק, אבל לא
לאורך כל הספר.
במה עוד דומה הספר על אלפרד בסטר לספר זה? בכך שבשני המקרים
מדובר באנטי גיבור טיפוסי, שהתפיסה שלו מעוורת את עיניו
(התפיסה היא מוטיב חשוב בשני הסיפורים) והוא מסרב לראות את
המציאות כי מוחו נשטף.
ומה ההבדל?
ההבדל הוא שהספר "עולם הפוך" כל כך מ-ש-ע-מם!
בסיפור זה מתגלה לעינינו הלוורד מאן, ברנש צעיר בן 650 מייל
(הזמן נקבע בצורה שונה בכוכב שלו) שיוצא מחוץ לעיר 'ארץ', כדי
לשמש כגילדאי בעולם המקביל בו הוא חי, עולם בו גלקסיה אינסופית
מתקיימת בתוך יקום שגבולותיו סופיים. עד שיצא אל מחוץ לעיר,
אמרו לו שיש משמעות תהומית לשבועת הגילדאים, שהעיר חייבת לנוע
על מסילות רכבת ולא לעצור- והוא האמין, ללא פקפוק, אפילו שהוא
מצטייר בספר כאדם נבון בעל חוש ביקורת, אבל הוא קנה את זה כי
גרמו לו לחשוב שרק כך ישרוד.
הספר כאמור, נע סביב עניין התפיסה האנושית ויש בו אמירה נוקבת
כנגד קבלת מיתוסים כאמיתות מוחלטות, הוא נחשב לדעתי למדע
בדיוני "כבד" (ב"כבד" הכוונה היא שאין מרדפי חלליות...)
והרעיונות הבסיסיים שהוא מציג דווקא איכותיים מאוד, אבל בפועל
הוא משעמם, 280 עמודים שמתארים מסילות רכבת ואדמה צחיחה, כדור
שינה ממש. אבל, נו, אולי כדאי לקרוא את זה, כי אחר כך תוכלו
להגיד שסוף סוף קראתם משהו רציני ולא רק מד"ב של טלוויזיה
(ונרדמתם, כי זה עדיין משעמם, איכותי ככל שיהיה... למה
התרנגולת חצתה את הכביש? כדי להידרס ולא לקרוא את הספר, כי הוא
כל כך משעמם! יש לי ים של בדיחות כאלה). |