שיר זה כתבתי בהיותי מאוכזבת מהעולם, לא מצאתי פתרונות לשום
בעיה.

כשירדת לעולם גילית כי הוא מוזר,
גילית את עצמך מבקש נחמה,
אמרת שזה טוב, ראית שזה רע
עולם מוזר, מה בו מיוחד,
כל-כך קשה לעבור כל יום,
כמו מסע שאף פעם לא נגמר,
אתה מחכה למישהו שישים לב שכואב,
אבל זה שחיכית לו עוד פעם אכזב,
אתה יושב על ספסל, מתבונן בעוברים, מקנא בשבים,
רוצה לצעוק, להוציא את הכאב,
לא רוצה עוד לאכזב,
בבית ריק אתה שוב בודד, הגפת את התריס כדי להרגיש מה שבלב, את
החושך שמכסה את פתח הלב,
לא נותן בו נקודה של אור, פתח קטן לתקווה - אתה יודע שזה רע.