החיים, בסך-הכל, מפוקפקים לרוב
ובדרך לסופנו מתערסלים ברוך
עם/בלי התעקשות לגן-עדן לחזור
אך, יש כאלה שמבקשים לראות
זיקוקים ומאורות בחיים
ולא להמתין לחסדי אלהים,
ואלה נהיים משתפי פעולה
עם הדמיון "הרע"-
נותנים להתכשפות העצמית,
או לאחרים - להטיל בנו כשפים,
קורים לעצמנו רשת לפורשה
ונופלים לתוך ערפל האהבה.
ובחיינו הבלועים, בהתנהלות הכללית,
נוח לנו עם לוט האהבה הבתולית
הנבחשת עם השיגרה היומיומית,
נהנים מתחושות ומסתורין
ומהעולם מתנתקים לפעמים.
עם אמת כזאת שמשתנה לפרקים -
את כל האנושי אנו מגשימים
עם רגעי הארה המכים בסנוורים
את השיגרה, ואנו שוב מתעוררים.
17/08/02 |
