גלגל ענק, איש מנפנף לשלום
לעבר מכונית חוצה הכיכר.
שחפים ממריאים אל שמי האפור,
מארץ נכר נודדים למוכר.
האיש בגלגל, דשא תחתיו,
עיניו נשואות לרקיע
ואל אדמת סוסי המלכות
היודעים גם יודעים להריע.
האיש בגלגל יודע עבר,
כל סיבוב הוא תקווה חדשה - ישנה
ומעבר שחפים ומכונית בכיכר
יודע האיש כי חלפה לה שנה.
נהר משמאלו חוצה את הכרך
ועצי תאנה נותנים מפריים,
עת עלה ינעם בטעם הרך
ויביט בנהר הזורם אל הים.
ממגדלים יקראהו מחוג -
יסמן בעווית את הזמן שעצר
ויוסיף על זה הסימן גם לשאוג,
אך האיש בשלו, מארוך עד קצר.
האיש בגלגל יודע עבר,
כל סיבוב הוא תקווה חדשה - ישנה
ומעבר שעון וזרימת הנהר
יוסיף ללקט עלי תאנה.
קול המטיף בוקע לבב,
מנסה להשיב בנים לגבולם,
חנוט בבגדיו ושוטף ערכיו
אך הגלגל עוד סובב כעולם.
פרש זקוף, נציג אוכף חוק,
חמוש בסוסו ובכובע ברדס,
מביט במטיף ונוטה קט לצחוק,
רואה בו איש לץ ותוכן קונדס.
האיש בגלגל יודע עבר,
כל סיבוב הוא תקווה חדשה - ישנה
ומעבר מטיף ופרש זקוף צוואר
חפץ הוא האיש ושואף תחנה. |