סולומון רטנר / הארה I |
הרוח שירה והיער דקלום
ואדם- הוא חולם על מתכת שנעה
גן עדן הפך לפצע, זיהום.
יערות ארובות, דקלומן מפוחם
וזימרת הרוחות- צריבה מרוצפת
היכן נעזבה תמימותה של הדעת?
לאן נעלמה פשטות מסוקסת?
אנשי ערפילים בחליפות מושחרות
אחזו באותה ילדונת תמימה
השאירו ניחוח קיומם הדלוח
והנה נשכח אפרה של פריחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|