עלה רון על הבמה והציג את ארבל
וככה התחיל להתפנן;
מפשיט, פושט
פותח, סוגר (את הלב),
מתעלם מן השוליות שבדבר
ונדבק אל העיקר,
בז למקריות של השנים
ולא מוותר על הנאות החיים,
דבק ברוחו הצעירה
ו"שם זין" על כל חשד והשערה
אשר צצים כמו פטריה
בראשי אטומים מן השורה,
אשר לא יודעים ליטול
את מה שהעולם מציע ברוב טובו,
אלא עסוקים רוב הזמן
בלשאול: "אסור או מותר?"
06/02/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.