לפני 5 חודשים התחיל לנשור לי השיער. הפסיכיאטר בחר"פ באר שבע
אמר לי שזה כנראה סימן של דיכאון.
כשישבתי מחוץ לחמ"ל יום אחרי זה, הסתכלתי מסביבי, על המדבר,
השיממון. קילומטרים של כלום, חוץ מגמלים.
הבסיס בו הייתי היה קטן, אפילו במובנים צה"ליים. שק"ם שמסתכם
בחלון. וופלים וסיגריות בעיקר. האמת, כל השאר די פג תוקף.
מוסיקה מזרחית בקולי קולות כל לילה, אחרי שהכוחות חוזרים
מהשטח. פסל אבן של נץ, עם מקור שבור. ערוגת פרחים קטנה שהשמש
הרגה...
וכשחשבתי על זה יותר לעומק, על ה-10 שעות שינה ביממה, על
הארוחה היומית, שלרוב הייתה באמצע הלילה וארכה רק כמה דקות.
המשמרות המייגעות של 6, 8 שעות.
ישבתי לי שם מחוץ לחמ"ל וחשבתי- כן, יש מצב שזה דיכאון...