כבר הלכת לאיבוד? או שמא מצאת
את שחיפשת מתחת למים?
האם לעומקי נשמתך כבר צללת?
או שמא, נעולים השמיים?
הלכתי לאיבוד בגן ביתי הפורח
בין דמעות של דם וטיפות של מים
האמת נעולה בי על מנעול ומפתח
בינות לקרעי השמיים.
בלב הכדור שעליו את עומדת
מתות מתכות ונולדים הרים.
את מוצאת את עצמך מושכת?
יש לך מה ללבוש בימים הקרים?
בשלשלאות של אבני חן
את עצמי אני כובלת
אל עמקי הים ואל צוקי ההרים.
כעיוורת בין רואים
ביניכם מתהלכת
ואין מי שיחבקני בלילות הקרים.
ואקום יום אחד
בין ערפילי הזמן
וארגיש, ואבין-
אני לא מכאן.
ולבסוף (אם)
אחליט שמספיק ודי-
כל חיבוקיך
לא יפקחו עיני.
|
