משייט לי בסירתי על פני מים שקטים
גלים קלים בסירה פוגעים
מטלטלים אותה ברכות כמו אם המטלטלת עריסה
אני נרגע והשלווה עוטפת אותי
מתעורר לקול להקת שחפים
באופק השמיים שחורים
הגלים אט אט גדלים
בכל כוחם בסירה פוגעים
גלים אימתניים את הסירה מזעזעים
והסירה כמו מטוטלת נעה
אני נאבק לשמור על ייצוב
אך העץ תחתי חורק ומתפרק
המים קפואים, אני זועק לעזרה
סירות רבות אותי חולפות
לכל סירה סערה משלה
אני זועק שוב ואותי הם לא שומעים
משכנע את עצמי שקולי לא גובר על שאון הגלים
חותר כנגד הגלים בכל כוחי
שירי שורפים והכאב אותי קורע
מנקה ראשי ממחשבות על עבר ועתיד
מתרכז בגל הבא שכנגדי הטבע יעמיד
כוחי אוזל, ידי כבר לא מכות במים בעוצמה
ואז אותי עוטפת לאט ההבנה
והתקווה מפנה מקומה להשלמה
גופי חבול ופצוע
מים מלוחים שורפים בפצעי
וכל שריר בגופי זועק מכאב
המאבק תם ואני שוקע
ועוד טעם המלח בפי
יד אוחזת בחולצתי
ועוד ידים נשלחות לגופי
אוחזות ומרימות אותי
אני מזהה פנים
אנשים להם זרקתי גלגל הצלה או הושטתי בזמנו יד לעזרה
יש את אלו שלהם אני קורא חברים
ויש את אלו שאת פניהם אכיר בעתיד
מושיטים לי קרש ועוד קרש
וסירה עצומה אני בונה
אני מרגיש את התקווה ששבה ללבי
והסערה עוד נחלשת
והגלים אינם גבוהים ואימתניים
הסערה כבר חלפה והמים שקטים
סירתי משייטת שוב על פני מים שקטים
פצעי החלימו ושרירי כבר לא כואבים
אך גופי זרוע צלקות זכר לימים סוערים
עיניי תמיד פקוחות את האופק הרחוק
אל המקום בו השמיים הופכים לשחורים. |
