דמעתי הקטנה
שברחה מעיני
ויבשה לה,
התקבצה לזר פרחים
בין שני אוהבים.
לדמעה קראתי בשם-
נחמה.
ואהבתי אותה
כי הייתה לי חברה.
בין עצים ויער טיילנו
כמו זוג אוהבים.
אך היא רק זלגה מעיני.
רציתי לסגור אותה בתוך הלב.
לכלוא אותה מעיני אוהב.
אך הדמעה - היא לא ויתרה,
אפילו לא ניחמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.