אלה פיינשטין / הזיות |
וורדים כקטיפה מתעופפים באוויר
עיניים נוצצות מביטות אליי למטה בין הכוכבים
ידיי שקועות בתוך אדמה זהובה
וראשי רוכן על ערמות של אהבה.
זורמים עליי מיים
הם נפערים אל השמיים.
טהורים ונקיים נשטפים בין העננים.
לבי שוקט,
כאילו לעולם לא נפעם.
כאילו הוא לעולם לא צרם.
הייתי יכולה כך להשאר לנצח נצחים
חבל שהמציאות בוערת מבפנים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|