|
הלב שלי הוא כמו פאזל
אבל אין מי שירכיב אותו
בכל חתיכה יש זכרון כאוב
אף אחד לא יודע על החתיכות
האלו, אף אחד גם לא יבין.
אני מנסה להוציא אותן
אבל הן מסרבות הן מנסות
לשבור אותי.
אני לא אשבר
אני לא אפול
עוד יבוא מישהו לחבר את הלב
ואז כשהלב יהיה שלם
הכל יימחק.
אני עדיין מחכה... |
|
|
רצים בדרך לעשות
את זה, גונחים
בהנאה בזמן
שעושים את זה,
לא יכולים לחיות
בלי לעשות את זה
לפחות פעם ביום,
אמהות נחנקות
מהתפעלות נרגשת
בעת שפעוטותיהן
עושים את זה,
בונים חדרים
מיוחדים בשביל
לעשות את זה
בהם, שהקירות
בהם הכי יפים
בכל הבית.
אז למה כולם היו
רוצים שזה לא
יהיה קיים?
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.