"גלית דיי כבר זה לא יעבוד לך!" אמרתי לגלית בעודה דוחקת בי
להזמין גלידה.
"נו מה הבעיות שלך, שלפחות תדעי איך קוראים לו!" היא ענתה לי
ודחפה אותי לכיוון הסניף.
"אני לא רוצה לדעת! את לא מבינה שהוא לא הכי מוצא חן בעיני?"
אמרתי לה.
"תגידי את עיוורת? מה זה לא מוצא חן בעינייך? הוא מושלם!" גלית
אמרה לי בעיניים גדולות.
"הוא חמוד אבל דיי כבר, את לא מבינה, כל בחור שנראה טוב בצורה
כזו, זה מחשיד...הוא חייב להיות חרא של בן אדם!" אמרתי לה
מניסיון.
"לא נכון, לא כולם חראות איך את יכולה להגיד את זה?" היא
שאלה.
"תמיד יש בהם איזה דפקט, בד"כ הם חראות, מקסימום הם הומואים!"
השתחררתי מידיה והלכתי לכיוון השני.
אוף אני כל כך שונאת שהיא עושה לי את זה. גלית, החברה הכי טובה
שלי, אני כבר לא יודעת למה, יש לה מין אובססיה לא ברורה לנסות
לשדך לי כל דבר שזז. טוב האמת כל דבר שזז ונראה טוב, אבל בד"כ
זה לא מעבר...
זה לא תמיד היה ככה, זה התחיל מאז שנפרדתי משלומי. בגלל שמי
שבערך הכירה לי את שלומי הייתה היא וזה היה שידוך מוצלח שעבד
שנה וחצי אז היא חושבת שהיא יודעת בדיוק מה טוב לי.
אם אתם תוהים לעצמכם למה אני ושלומי נפרדנו אם הוא היה שידוך
כזה טוב זה כי כנראה רצנו עם הכל נורא מהר, נפגשנו כל הזמן,
הלכנו לכל מקום..עד שפשוט נמאסנו קצת אחד על השני, כי ממש
שיעמם לנו...עצה- אם אתם מהאנשים שלא יודעים למצוא חידושים
לקשר של עצמכם, אל תעשו הכל כל כך מהר, תשמרו דברים לאח"כ.
שלומי ואני נשארנו ידידים עד שהוא התגייס והקשר בינינו דיי
נותק, רק טלפון ככה פעם בכמה זמן פה ושם, לא ממש מעבר...ומאז,
גלית מנסה למצוא לי מישהו אחר שיחליף את מקומו, נראה לי היא
לקחה את הפרידה שלנו יותר קשה ממני, אבל גם עשתה לעצמה פרויקט
חדש "סדר לי ת'בחור-עם סיוון גלייכר". אני שונאת את הפרויקט
הזה.
כבר היו הרבה בחורים שהיא ניסתה לשדך לי, וכבר נמאס לי, כל פעם
אותו סיפור, חייב להיות בהם דפקט. עופר-מאוהב בעצמו, אסף-עוד
מאוהב באקסית שלו, בן-מאוהב בכדורגל וצחי-לא מאוהב בשום דבר,
גם לא אוהב, גם לא סובל...אימאל'ה איזה אנשים.
"נו למה שלא תנסי, הוא נראה שונה..." גלית אמרה לי שוב בקול
מתחנן.
"גלית דיי!" אמרתי. הפעם היא ניסתה לסדר לי איזה בחור שעובד
מולי.
בגלל שאני מהקטנים בשכבה שלנו אז עוד לא התגייסתי ואני עובדת
ב"קאנטאקי פרייד צ'יקן" בקניון אצלנו. הבחור הזה עובד מולי
בבורגראנץ', האמת כבר איזה חצי שנה, ואף פעם לא דיברנו. תמיד
הוא היה מחייך אליי אבל לא ממש דיברנו, אף פעם לא יצא שעשיתי
אצלו הזמנות.
האמת, כן. הוא נראה סוף הדרך, אבל...זה חוק שמי שאלוהים לא חסך
בו בחיצוניות...לא נתן הרבה בפנימיות... למרות שבאמת אסור
להכליל, אבל כבר נמאס לי מזה, נראה לי אני משביתה את עצמי
מבנים לזמן הקרוב...
"את עושה טעות סיוון, אני אומרת לך, את מפספסת פה משהו אמיתי,
נו מה איכפת לך, רק תקני גלידה שתדעי איך קוראים לו!" גלית
אמרה לי בהחלטיות.
"בסדר, בסדר, אבל את תעזבי אותי אחרי זה? אני לא אצטרך לדבר
איתו או משהו כזה?" אמרתי לה בחוסר ברירה.
"לא היום" היא חייכה ודחפה אותי לשם.
"שלום אפשר לעזור?" הבחור החמוד שאל אותי מיד, כי הוא היה
העובד היחידי בדלפק ואני הלקוחה היחידה. תום, קוראים לו תום.
"כן, אני רוצה גלידה שוקו וניל" אמרתי מחויכת בגלל הקולות
שגלית עשתה לי מרחוק.
"כבר מגיעה" הוא אמר ופנה למכונת גלידה.
"את עובדת פה בקנטאקי לא?" הוא שאל אותי.
"כן" אמרתי. לא חשבתי שהוא שם לב לזה.
"אז למה לא אמרת, יש לך הנחת עובד קניון", הוא אמר וצחק.
"אה באמת? לא ידעתי..." מלמלתי. האמת ידעתי פשוט שכחתי.
"אז מה? את אחרי צבא, לפני צבא?" הוא שאל תוך שהוא ממלא את
הגביע בגלידה.
"לפני, אני עובדת קצת בזמן שנשאר לי" אמרתי, מנסה קצת לשתף
פעולה.
"וואלה? דווקא הימרתי שאחרי צבא, אבל נו לא נורא" הוא אמר
והגיש לי את הגלידה.
"תודה" אמרתי לו ושילמתי לו.
"עזבי, זה על חשבוני, יחס מיוחד לעובדים מולנו" הוא חייך.
"ולא תסתבך בגלל זה?" שאלתי אותו מחוייכת גם אני.
"עם מי אני אסתבך? אני האחראי פה" הוא צחק.
"אה...או קיי, אני אדע כל פעם לבוא למשמרות שלך" אמרתי, ואחרי
זה לא האמנתי על עצמי. נפלתי בבור הפלירט.
"תגידי את עושה עכשיו משהו?" הוא שאל אותי.
"אה...לא ממש" עניתי. מה הוא ככה יזמין אותי לצאת? באמצע
היום?
"איזה חזיות את בד"כ לובשת?" הוא שאל פתאום ואני לא הבנתי
מאיפה השאלה הזו.
"מה? מה זאת אומרת?" שאלתי והרגשתי איך כולי נעשית אדומה.
"איזה סוג חזיות את לובשת בד"כ, את יודעת בד..." הוא שאל ממש
בנונשלנטיות.
"אההה תחרה האמת" אמרתי מובכת, לא ידעתי עד כמה זה רעיון טוב
לשאול בחור אם הוא סוטה ממש כשהוא נותן לי גלידה בחינם והוא
ימשיך לעבוד מולי עד הגיוס.
"יופי, אז יש לך טעם, אולי תבואי איתי לקנות לידידה שלי מתנה
ליומולדת. שאלתי אותה מה היא רוצה והיא אמרה לי סט תחתונים
וחזייה איכותי. אכפת לך לבוא איתי?" הוא שאל אותי כאילו כל יום
הוא מציע לבחורות שהוא מכיר 5 דקות לקנות איתו חזיות.
"אהה..." מלמלתי והסתכלתי הצידה כשגלית עשתה לי תנועות של "לכי
כבר פוסטמה, ככה יהיה יותר קל לפתות אותו!" החזרתי את המבט
אליו ואמרתי "טוב... אני מניחה שזה בסדר." והבטתי בו עדיין
מבולבלת.
"יופי...אתן גם נראה לי באותה מידה בערך, אז תמדדי ותגידי לי
אם זה נוח לך, טוב?" הוא אמר כבר כמוסיף בד"א.
"כן למה לא..." אמרתי חצי לעצמי. סוג של פגישה ראשונה.
הוא קרא למישהי מהמטבח שמסתבר הייתה אמורה לעבוד אבל היא סתם
התבטלה לה, הוריד את התג ויצא מהדלת שליד הדלפק.
כשנכנסנו לחנות הלבנים בקניון הוא הסתכל על כל מיני דברים ממש
בהבנה ואמר לי לקחת איזה סט אדום שנראה ממש יקר.
"יש לכן בערך את אותו גוון עור וזה נראה לי הכי יתאים לה" הוא
אמר ושלח אותי במבטו לחדר ההלבשה.
הלכתי ומדדתי אותה, והיא הייתה כל כך טובה, הרגשתי כמו מיליון
דולר.
"נו היא טובה? נוחה?" הוא שאל מהצד השני של הדלת.
"כן היא מעולה, יש לך טעם טוב" אמרתי וחשבתי לעצמי...עם מראה
כמו שלו הוא בטח התעסק עם כל כך הרבה חזיות בחיים, איך לא.
התלבשתי ולקחתי איתי את החזייה החוצה, הוא כבר לקח זוג תחתונים
תואם, שילם על הסט ויצאנו מהחנות.
"ממש תודה לך, אני יודע שזה אולי היה לך קצת מוזר ככה להכיר
אותי 5 דקות ושאני אבקש ממך כזה דבר, אבל הייתי חייב" הוא אמר
במעין התנצלות.
"לא זה בסדר גמור" חייכתי, למרות שבאמת הרגשתי קצת מוזר.
"אני יכול בכל זאת לפצות אותך בכוס קפה?" הוא שאל.
"אה רק רגע" אמרתי לו כשהפלאפון שלי צלצל. זו הייתה אימא שלי
היא ביקשה שאני אחזור הביתה כדי לשמור על האחיינית שלי.
"אני מצטערת בדיוק עכשיו קראו לי הביתה כדי לשמור על האחיינית
שלי...בפעם אחרת אולי" אמרתי, האמת קצת מאוכזבת.
"או. קיי אז תביאי לי את המספר שלך ואני אתקשר אלייך מתישהו?"
הוא שאל. טוב מאוד כי זה לא מנומס לבקש שאני אתקשר למרות שאני
זו שבגללה ההצעה נדחתה.
"רגע, אני אפילו לא יודע את השם שלך!" הוא אמר פתאום, ורק אז
קלטתי את זה שלא ממש הצגתי את עצמי. "סיוון, כן באמת מצחיק
שעוד לא ממש הצגתי את עצמי." אמרתי לו.
"אני תום, נעים לי מאוד" הוא אמר.
"כן אני יודעת" אמרתי.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"התג שלך, הספקתי לקרוא אותו לפני שהבאת לי גלידה, אני תמיד
מסתכלת על השמות של המוכרים" אמרתי לו.
"אההה...חשבתי שאמרת שאת יודעת שנעים לי להכיר אותך." הוא
צחק.
"אה נו זה ברור, אחרת לא היית מציע לי לקנות איתך חזייה לידידה
שלך" צחקתי. פאק אני מפלרטטת בלי לשים לב בזמן.
נתתי לו את המספר והוא ליווה אותי לאוטו ונתן לי נשיקה על
הלחי.
בדרך הביתה חשבתי לי, אולי באמת הוא סתם בחור נחמד, אם כי היה
קצת מוזר כל עניין החזיות אבל תמיד אפשר לספר אחרי זה שזה
סיפור נורא נחמד ומצחיק של הכירות.
כשהגעתי הביתה אימא שלי כבר הודיעה לי שגלית התקשרה 4 פעמים
ושכשאני אגיע להתקשר אליה דחוף, ולפני שהספקתי למצמץ היא
התקשרה עוד פעם.
"סיוון נו למה לא חזרת אליי כבר! ספרי לי כבר כל מה שהיה! מה
עשיתם שם שובבים?" היא אמרה לי ושמעו את החיוך שלה דרך
השפופרת.
"לא עשינו כלום, מה את כבר חושבת שאני אכיר בחור אחרי 5 דקות
וכבר נמצא את עצמנו מתמזמזים באיזה חדר הלבשה?" נזפתי בה
בצחוק.
"שמעי הוא הכיר אותך 5 דקות והוא הזמין אותך לשופינג חזיות הזה
אז..." היא אמרה, דיי בצדק.
"טוב אז זה לא קרה, הינה אני אומרת לך מפורשות שכלום לא קרה"
הרגעתי אותה.
"מה פשוט הלכת, קנית איתו ת'חזייה, הוא שילם ואמר לך תודה
ביי?" היא שאלה לא מבינה.
"לא אחרי זה הוא שאל אותי אם הוא יכול לפצות אותי על המצב
המביך באיזה קפה" אמרתי עם חיוך קטן.
"נו וזה כלום? נו אז מה היה?" היא שאלה בהיסטריה.
"לא אימא שלי בדיוק התקשרה שאני אבוא לשמור על נגה אז לא
יכולתי..." אמרתי לה והיא התאכזבה.
"מה, ככה זה נהרס? אני שונאת ילדים קטנים!" היא סיננה.
"אבל הוא לקח את המספר שלי והוא יתקשר אליי מתישהו..." אמרתי,
האמת גם קצת בהתרגשות.
"יווווו...נו אני מקווה שאת תשתפי פעולה, נכון הוא חמוד?" היא
אמרה בהתלהבות.
"נו כן צדקת...הוא באמת חמוד" אמרתי בשמחה מאופקת.
"יופי, וכשהוא מתקשר אלייך את ישר אומרת לי ואני בוחרת לך
בגדים, חסר לך שלא!" היא איימה.
"בסדר, בסדר, אל תדאגי את תדעי בשניה שזה יקרה, אבל אני לא
מבטיחה לך שזה יהיה כל כך מהר..." אמרתי לה, ופתאום הפלאפון
שלי צילצל.
"זה בטח הוא" היא אמרה לי בצחוק, ואני הנחתי את השפופרת על
הכתף, צמודה לאוזן ועניתי לפלאפון.
"הלו?" עניתי לשיחה הלא מזוהה שהתקשרה אליי.
"סיוון?" שאל קול מוכר.
"כן...? תום?" שאלתי גם אני מהצד השני.
"כן, איך זיהית?" הוא צחק.
"יש לי יכולת קוסמית כזו לזהות קולות של אנשים במיוחד כשהם
דיברו איתי לפני 10 דקות" צחקתי. אני שוב עושה את זה. דיי כבר
דיי כבר.
"אהה...נחמד זו תכונה טובה, אני מניח" הוא אמר בקול מצחיק.
"כן הא..." אמרתי כי ת'אמת לא ממש היה לי מה להגיד, הרגשתי קצת
לא בנוח לשאול אותו מה הוא רצה כי זה תמיד נשמע כזה תוקפני או
פלרטטני כזה, והיה לי דיי מזה להיום.
"אהה...התקשרתי כי פשוט חשבתי, שאם את שומרת על אחיינית שלך אז
בטח משעמם לך, וכאילו, אני נורא אוהב ילדים, ואם לא איכפת לך
שהקפה יהיה קצת על חשבונך, אז חשבתי, שאני יכולה פשוט...לקפוץ
אליך?" הוא שאל קצת בחשש.
"אהה...כן אני חושבת שזה יהיה בסדר" אמרתי, כי באמת שאני
מעדיפה לשחק אותה קצת אדישה אחרי הפלירטים של היום, יש מכסה
לדברים האלה...
"אז...את יכולה רק לתת לי את הכתובת שלך, אני כבר אמצא..." הוא
אמר חצי סוחט.
"כן זה רחוב הפלוגות 14 א', קומה שניה מימין." הסברתי.
"אה, ידידה שלי גרה באזור אני חושב שאני יודע איפה זה, הוא
הבית עם המרפסות הבולטות מאחורי בית חדש כזה עם עמודים חומים?"
הוא שאל.
"כן, יפה לך על הדיוק" אמרתי ותהיתי לעצמי כמה ידידות בדיוק יש
לבן אדם הזה.
"טוב אז אני אגיע תוך רבע שעה ככה, בסדר?" הוא שאל.
"כן בסדר גמור, אני סומכת עלייך שתסתדר...יאללה נתראה." אמרתי
לו.
"כן נתראה עוד כמה דקות, ביי ביי" הוא אמר.
"ביי" עניתי וניתקתי.
"מה רבע שעה איך אני אספיק להלביש אותך?!" גלית צעקה לי מהצד
השני.
"אויש נו מה את רוצה שהוא ידע שהתגנדרתי בשבילו? הוא ראה אותי
לפני 10 דקות, מי מחליף בגדים ב10 דקות?" שאלתי אותה.
"טוב טוב, וואי איך הייתה לי תחושה שזה יהיה הוא" היא אמרה
בסיפוק.
"כן...מוזר האמת" אמרתי חצי לעצמי מהרהרת. "טוב אני צריכה ללכת
לנגה נטשתי אותה קצת בגללך" אמרתי , נזכרת בסיבה שבגללה חזרתי
הביתה.
"טוב, טוב, רק אל תשכחי להתקשר אליי ישר כשהוא הולך ממך, כן?!
אל תשכחי מי דחפה אותך לזה!" היא אמרה גאה, ושומעים שעשיתי לה
את החודש.
"אל תדאגי!" אמרתי לה צוחקת "ביי".
"ביי, בהצלחה". היא אמרה וניתקה.
הלכתי לנגה וראיתי אותה משחקת בקוביות. התגעגעתי קצת לתקופה
הזאת. אתה יכול להרגיש שהעולם שלך מלא מקוביות משחק, או דובי,
הם שמחים מהדברים הכי פשוטים, ולפעמים מסתפקים ממש במועט, בלי
חארטה של אהבה וסקס וכל זה.
צלצול בדלת. הוא הגיע. פאק הלב שלי אשכרה דופק מהר. לא, למה
אני מתרגשת כל כך מהשטות הזו? מפגרת שכמותי, "דיי הוא כולה
בחור, פגשת הרבה כאלה בחיים, תרגיעי את עצמך!" ציוותי על עצמי
ואז ניגשתי לדלת ופתחתי אותה.
"החלטתי שלא לקחת קפה על חשבונך, אז לקחתי מארומה, אני מקווה
את אוהבת קפוצ'ינו?" הוא שאל בחיוך ממיס כשהוא מרים את יד ימין
עם הכוסות באריזת הקרטון.
"מכורה לזה ליתר דיוק" אמרתי שמחה.
"ובראוניז?" הוא אמר והרים את יד שמאל.
"חייבת עם כל קפוצ'ינו, אי אפשר לשתות את זה בלי זה!" אמרתי
צוחקת.
"כן ידידה שלי שעובדת שם אמרה לי שהיא ראתה אותנו ביחד ואת
תמיד מזמינה את זה, ככה שזה לא סתם ניחוש מעולה כמו שאת חושבת"
הוא חייך.
"זה עדיין נחמד וכייפי לקבל משלוח כזה" אמרתי ונתתי לו נשיקה
על הלחי. נו הייתי חייבת.
"מי זו הידידה שלך שמכירה אותי?" שאלתי פתאום.
"אהה..אחת רוית, היא עובדת שם בקופת בר, שיער שחור עיניים
חומות, מכירה?" הוא שאל.
"אהה כן אני יודעת מי זו, חמודה" אמרתי ותהיתי לעצמי אם היה
להם פעם משהו.
"אז נשב?" הוא שאל והזמין אותי לספה שלי, זה היה מצחיק.
"כן למה לא?" חייכתי ואז צעקתי "נגה! בואי לשחק קצת בסלון, אני
רוצה להכיר לך מישהו".
אחרי כמה שניות עם ידיים עמוסות בבובות נגה הגיעה.
"יההה איזה חמודה היא..." תום אמר בקול חמוד.
"כן הא?" חייכתי לעצמי גאה כאילו היא הבת שלי. "נגה תכירי זה
תום" אמרתי בשקט.
"הוא חבר שילך?" היא שאלה אותי בקול חמוד.
"אההה...." לא ידעתי ממש מה לענות זה מבחן קשה מידי.
"כן אנחנו חברים חדשים, מהיום" הוא אמר, ואני תהיתי באיזה
ערבון לקחת את ה"חברות" הזו.
ישבנו ככה ושיחקנו איתה קצת בבובות תוך כדי ששתינו ואכלנו,
ותום עשה לה אחרי זה מופע קטן, והיה ממש נחמד...
הוא יכול להיות אבא נהדר...חשבתי לעצמי ולא הרשתי לעצמי להישאר
עם המחשבה הזו, קיבינימט הכרתי אותו היום, זה לא עובד ככה.
הזמן טס ואימא שלי נכנסה פתאום.
"היי אימא" אמרתי לה ותהיתי מה אני אמורה להגיד לה על תום.
"היי" היא אמרה מחוייכת מתמיד, בחיוך שיש לה כשיש מישהו חדש
בבית, בעיקר אם הוא ממין זכר.
"שלום! אני תום ידיד של סיוון" הוא קם ובא ללחוץ לאימא שלי את
היד. הינה הוא פתר אותי יפה ממבוכה קצת גדולה יותר משהייתה עם
נגה כי היא אשכרה מבינה מה זה אומר.
"אוי איזה יופי, מאיפה אתם מכירים?" היא שאלה, כהרגלה הפולני
הידוע.
הו לא... הוא עוד יכול לספר לה על ההיכרות המרגשת שלנו ועל
היציאה הראשונה שלנו.
"סיוון ואני עובדים אחד מול השני, אני עובד ממש מולה
בבורגראנץ', יוצא כל הזמן שאנחנו מזמינים אחד אצל השני וככה
הכרנו". חמוד מצידו להציג את זה כל כך יפה.
"אה איזה יופי, טוב שמשיגים קצת יותר מכסף במקומות האלה.."
אימא שלי והמשפטים הפולניים שלה בפעולה. "טוב אז אני אשתלט פה
על נגה והבלאגן אתם חופשיים לכם." אימא שלי חייכה כי היא כנראה
קלטה שזה לא כיף תחקיר מעמיק כל כך על הפעם הראשונה.
"המ... לא האמת היא שכבר ערב ואני צריך ללכת הביתה, אנחנו
אוכלים כל המשפחה ביחד" הוא אמר מסביר. יא איזה יופי הוא אוכל
עם המשפחה, הוא מבית טוב.
"כמה אתם במשפחה?" אימא שלי חקרה כי זה בדמה.
"אבא אימא, אני ואחי הגדול" הוא ענה בלי להישמע מוטרד מזה שהיא
מעקבת אותו.
"אהה...בן כמה הוא?" היא שאלה בשוונג.
"22, גדול ממני בשנה" הוא ענה.
"יפה...יפה..." אימא שלי התחילה להיתקע ולפני שהיא הייתה
מספיקה לחשוב על עוד שאלות שאולי יהיו קצת יותר מביכות כמו מה
המוצא שלו אמרתי "טוב, תום, לא כדאי שנעקב אותך, אני אדבר איתך
כבר?"" והוספתי חיוך.
"כן בטח, אני אתקשר אלייך בקרוב" הוא אמר, וישר ריסנתי לעצמי
דד ליין של עד 3 ימים זה נחשב שהוא מעוניין.
הוא אמר שלום לאימא ולנגה והלך עם חיוך אחרון אליי.

"הערתי אותך?" שאל אותי קול מהצד השני של השפופרת כשאני
מטושטשת לגמרי.
"אהה דיי כן, מי זה?" שאלתי חצי מתוך שינה.
"זה תום, אם את רוצה את יכולה לחזור לישון אני לא אפריע לך"
הוא אמר בהתנצלות.
"לא, לא זה בסדר...משהו ספציפי?" שאלתי, מנסה להישמע כמה שיותר
נחמדה בהתחשב בעובדה שהוא הרגע העיר אותי, ואני לא ממש אדם
סימפטי בדקות הראשונות ליומי.
"רציתי לומר לך תודה על אתמול, היה לי ממש כיף, והאחיינית שלך
היא הכי מותק בעולם!" הוא אמר בהתלהבות, ראיתי שהם ממש התאהבו
אחד בשני.
"חחח... תודה, גם אני ממש נהניתי אתמול, תודה על הקפוצ'ינו
והבראוניז" אמרתי.
"תודה על השופינג שאני מקווה שלא הפחיד אותך יותר מידי" הוא
הוסיף תחתי.
"טוב דיי עם התודות, לא נראה לי שאף אחד מאיתנו סבל" אמרתי,
והתחרטי כי זה מוציא אותי אולי קצת מתנשאת. מעניין מה הוא
חושב.
"את עובדת היום?" הוא שאל.
"אהה...לא היום לא נתנו לי משמרת לשם שינוי" עניתי.
"רוצה להיפגש לצהרים?" הוא הציע פתאום ואני רק תהיתי אם זה כבר
אומר שיש לי משהו חדש.
"סבבה, איפה?" שאלתי בנונשלאנטיות כשהאדרנלין שבגופי כבר העיר
אותי כמעט לגמרי.
"נחשוב כבר בדרך, אני אאסוף אותך עוד שעה?" הוא שאל.
"למה מה השעה עכשיו?" שאלתי את עצמי בקול רם.
"אחת וחצי בצהריים" הוא ענה, וזה ענה לי על השאלה של "למה
לעזאזל אתה מתקשר אליי בכאלה שעות ומעיר אותי.
"אהה...כן אני נוטה לישון עד שעות מאוחרות, מפצה על שנים של
חוסר שינה בתקופת בית ספר."
"את לא צריכה להסביר את עצמך, גם אני שרוף של שינה, המיטה שלי
היא מבחינתי המקום הכי טוב בעולם להיות בו" הוא אמר ואני חשבתי
כמה עוד בנות חשבו את זה איתו. "טוב אז שעה ואני אצלך, תספיקי
להתעורר כן?" הוא שאל ליתר ביטחון.
"כן, כן, אל תדאג" אמרתי ופיהקתי מה שלא היה נראה מבטיח למדי.
"טוב, אז נתראה עוד שעה, ביי ביי" הוא אמר ואני אמרתי ביי
וניתקתי.
מעניין אם נתנשק היום, חשבתי לעצמי, עוצמת עיניים ומדמיינת את
זה, כבר לא מסוגלת לנזוף בעצמי על ההיסחפות במחשבות. מה הוא
התקשר אליי אתמול אחרי 10 דקות, ושוב היום תוך פחות מיום שהוא
לא שמע ממני, ועוד מזמין אותי לצהרים. דיי זה כבר דיי סגור. מה
שבטוח, להתאהב בו עוד אסור לי, מי יודע איזה פאקים נחבאים יש
בבן אדם, הוא נראה לי מושלם מידי.

"אהבת את המקום?" תום שאל אותי.
"כן הוא מקסים, ממש יפה פה..." עניתי מתרגשת.
"טוב רציתי שזה יהיה מיוחד" הוא חייך.
"למה?" חשבתי בקול רם.
"כי רציתי להגיד לך, שאני אוהב אותך" הוא אמר לי.
"או..הב אותי?" גמגמתי.
"כן מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאת האחת". הוא הסתכל לי
בעיניים.
לא ידעתי מה להגיד לו, הכל התערבב בפנים ולפני שהספקתי להגיד
לו משהו הוא כרע על הברכיים שם יד בכיס שלו, ואז פתאום שלומי
בא.
"שלומי?" קראתי בהלם, לא יודעת מה לעשות, הכל היה נראה כל כך
מוזר.
"אני מקווה שלא מאוחר מידי" אמר שלומי והתקדם לעברנו במהרה עם
קופסא קטנה בידו.
ברגע הזה התעלפתי, התחלתי לראות לבן בעיניים ואז שמעתי קול
קורא לי "סיוון...סיוון" והוא נעשה ברור יותר ויותר. "סיוון,
קומי יש לך אורחים" אימא שלי אמרה לי לפתע.
אוי אלוהים זה היה חלום, אימא'לה זה היה כל כך מפחיד. אורחים?
מי זה...שיט נרדמתי.
"שאלתי אותך אם את רוצה לחזור לישון, לא היה מפריע לי..." תום
אמר לי יוצא מאחורי אימי.
"לא, לא, לא, אתה לא רואה אותי כשאני קמה משינה!" צעקתי
והתחבאתי מאחורי המיטה.
"זה נראה לך הפעם הראשונה שאני רואה בן אדם קם משינה?" הוא שאל
אותי ואז נזכרתי בכמות המסיבית של הבחורות שהוא בטח קם איתן.
"טוב" עניתי בכניעה והורדתי את השמיכה. הרגשתי איך השיער שלי
מבולגן כמו תמיד ותהיתי לעצמי כמה סימני שינה מעטרים ברגע זה
את פניי.
"את דווקא חמודה כשאת קמה בבוקר" הוא אמר לי. אוו... אם הוא
מתמודד עם זה הוא יכול להתמודד עם כל דבר!
"אני מצטערת שנרדמתי, פשוט, לא יודעת...חשבתי שאני ערנית
מספיק..." התנצלתי והוא הפסיק אותי ואמר "זה בסדר, בואי תשטפי
פנים, תתרענני קצת, אני אחכה לך...". כמה חמוד מצידו.
"אתם יכולים לאכול איתנו אם אתם רוצים" אימא שלי אמרה, שכחתי
שהיא עוד בחדר. "אורן ושרית כאן עם נגה, וגם בני ויפה צריכים
לבוא עוד מעט, הכנתי עוף בשזיפים ועוד הרבה דברים טובים".
לפני שהספקתי לדחות את הצעתה בעדינות תום כבר ענה "אוי זה יכול
להיות ממש נחמד, לא איכפת לך לדחות את היציאה שלנו לפעם אחרת
נכון סיוון?" תום פנה אליי.
"לא, לא, לא איכפת בכלל..." מלמלתי חצי לעצמי, חושבת מתי אימא
שלי תרסן את הגנים הפולנים שלה ותיתן לי לצאת קצת.
"טוב אז תתעוררי לך, אני עם נגה בסלון" הוא אמר ויצא מהחדר. נו
איך אפשר לסרב לבחור כזה?
הלכתי לצחצח שיניים מהרהרת לי על החלום המוזר שהיה לי. יכול
להיות שאני נלחצת מאיך שכל הקשר הזה מתקדם? פוחדת שזה יהיה כמו
מה שהיה עם שלומי ואני אהיה שבורה שוב כי תום הוא ממש מתוק?
אולי אני סתם חושבת על ניתוב החיים העתידיים שלי...
חזרתי לחדר כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל אבל לא הספקתי לענות.
וואו...22 שיחות שלא נענו, מספר אחד, גלית צימרמן. שיט, וואי
אני לא בסדר, איך לא חזרתי אליה אתמול.
חייגתי אליה והיא ענתה על השנייה הראשונה.
"כדאי לך מאוד לספר לי שהוא ישן אצלך ובגלל זה לא יכולת לחזור
אליי!" גלית אמרה לי בעצבים.
"לא ממש..." אמרתי לה בקול מתנצל.
"את יודעת איך דאגתי לך? חשבתי כבר שהוא אנס אותך או משהו!"
היא אמרה לי בכעס אימהי.
"לא לא, פשוט הוא הלך ואז נרדמתי, והיום קמתי מטלפון שלו, הוא
הזמין אותי לצהריים, ואז שוב נרדמתי ואימא שלי העירה אותי
עכשיו כי הוא הגיע, ובסוף אנחנו אוכלים פה עם כל המשפחה כי
אימא שלי לא סותמת את הפה הפולני שלה.
"אוי לא, היום השני שאת מכירה אותו והוא יפגוש את כל המשפחה
שלך? אני מקווה שזה לא ירתיע אותו לגמרי, בנים נלחצים מזה
אפילו יותר מאיתנו".
"טוב נראה מה יהיה, אני חייבת להתלבש וללכת, אני לא רוצה
להשאיר אותו יותר מידי זמן עם אימא שלי והתחקירים שלה" אמרתי
לה, מקווה שהיא לא תכעס שאני עוד לא מספרת לה כלום מאתמול.
"טוב, וחסר לך שאת לא חוזרת אליי אחרי זה, שמעת?" היא איימה
אבל בחיוך מעודד.
"או.קיי ביי" אמרתי וניתקתי.
התארגנתי במהירות והלכתי למטבח.
אמרתי שלום לכולם ומסתבר שיפה ובני כבר פה, וכולם חיכו רק לי.
בני ותום כבר מדברים, אוי לא, אני פשוט לא מאמינה איך כולם כבר
עולים עליו.
"בוקר טוב" בני העיר פתאום וכולם הסתכלו עליי ביחד.
"בוקר טוב" אמרתי בקול שקט ומתון.
"אז יושבים לאכול כבר?" שרית שאלה.
"כן אתם יכולים כבר לשבת" אימא שלי אמרה והביא את הצלחת הגדולה
שעליה היא סידרה את העוף.
ישבנו לאכול, ותום הרשים את כולם לטובה. כל הזמן שאלו אותו
שאלות והוא ענה גם ברצינות וגם בתחכום מצחיק, ואימא קרצה לי
בסימון של "אישרתי לך אותו".
יופי. אז המשפחה שלי מתה עליו, ואני מכירה אותו רק יומיים.
נחמד. בכלל לא מלחיץ אותו. אוי לא אני בטח לא אשמע ממנו יותר
בחיים שלי.
כשסיימנו לאכול תום קם ואמר תודה רבה אבל שהוא חייב ללכת
למשמרת, ליוויתי אותו לדלת והוא נתן לי נשיקה על הלחי והלך.
טוב הוא בטח לא יתן לי נשיקה בשפתיים ליד כולם, אני לא אמורה
לדאוג נכון?
התקשרתי לגלית וסיפרתי לה על הכל.
"אמרתי לך!" היא צרחה. "יופי אני שמחה שהשארתי אותך בידיים
טובות לפני הגיוס" היא הוסיפה.
"נו אז מה את רוצה באמת לעשות בשבוע האחרון שלך באזרחי?" שאלתי
אותה.
"אז זהו, שמסתבר שכל החודש הזה בצבא יואב תכנן לי את זה כי הוא
בדיוק יהיה ברגילה, ורק ללשכה הוא לא יוכל לבוא איתי כי אז הוא
בדיוק צריך לחזור, אז אנחנו נצטרך לחגוג היום איכשהו, כי הבנתי
ששבוע התכנונים שלו זה לא כל כך בעיר."
"וואלה? שווה לך איזה כיף שחבר גם בצבא יודע לתכנן דברים מה?"
אמרתי לה בהתלהבות. דוגרי חבר שלה הוא משהו בסט. הם נורא
חמודים ביחד, והם כל כך אוהבים אחד את השני, ולא איכפת לו שהיא
בוחנת כל כך הרבה בחורים כי הוא יודע שזה בשבילי. הכי מצחיק זה
לראות אותו נגרר אחרי הקטעים המטורפים שלה בחוסר רצון, זה כל
כך מצחיק.
"כן אז את רוצה לשבת היום בארומה?" היא שאלה אותי, כמסורת
הקבועה שלנו.
"כן, לזכר הימים הטובים שבקרוב לא יהיו" אמרתי.
"סבבה אני אקח אותך ב 8" היא אמרה וניתקנו.

"אז תגידי עם מי אני אקנה בגדים עכשיו?" שאלתי אותה בעצב.
"כן הא מי ייקח אותך לכל החנויות הכי פצצתיות בתזמון הכי טוב
שזה גם הנחה אבל גם לא חיסלו את כל הדברים?" היא אמרה גאה.
דוגרי יש לה כישרון לזה.
"ומי ירכל איתי על בנים שנראים טוב?" הוספתי לה.
"מה את צריכה לרכל עוד על בנים ראית מה יש לך בבית עכשיו?" היא
שאלה מופתעת, ולקחה פניה לכיוון החניה של הקניון.
"מי אמר שהוא שלי, הוא אפילו לא נישק אותי על השפתיים!" אמרתי
לה.
"אל תדאגי, איזה בחור בכלל יכול לסרב לך תגידי לי?" היא שאלה
אותי ואז קלטה "אוי המגרש הפינתי הקבוע שלי בדיוק מתפנה, איזה
כיף". יש לה מין קטע כזה של לחנות במגרש הכי צדדי כי "ככה
יכולים לדפוק אותך בצד אחד פחות".
"לא יודעת, נראה מה יהיה, אני אעדכן אותך במשך שבוע החופשה
שלך" אמרתי לה.
יצאנו מהאוטו ונכנסנו לארומה. לקחנו לנו את הקבועים שלנו,
ואחרי האוכל כמובן הקינוח הקבוע- קפוצ'ינו ועוגת בראוניז בצד.
ניגשנו לבר והייתה שם הבחורה שהיא ידידה של תום, לפי מה שהוא
הסביר לי.
"נו היה נחמד לקבל את הקבוע מתום?" היא שאלה אותי פתאום, אחרי
שאף פעם כמעט לא דיברנו מעבר להזמנה הרגילה.
"אהה...כן, מאוד נחמד" עניתי באי נוחות.
"אני אמרתי לו על הפייבוריט שלך" היא אמרה בעליזות.
"כן הוא אמר לי...תודה" עניתי לה, לא ממש יודעת על מה אני
אמורה לדבר איתה.
"אבל את לא מתבאסת?" היא שאלה אותי פתאום.
"ממה?" עניתי לה.
"מכל הקטע הזה עם תום...את יודעת" היא אמרה לי.
"איזה קטע?" שאלתי אותה לא מבינה.
"נו...רואים עלייך שאת רוצה אותו" היא אמרה בישירות. לא כל כך
ידעתי מה להגיד מרוב כעס מעורב במבוכה ופשוט יצא לי: "אז?"
עצבני.
"וזה חבל שאת אף פעם לא תוכלי להיות איתו, את יודעת את לא
הטיפוס שלו, הוא מעדיף משהו יותר..." היא אמרה, והגישה לנו את
הקפוצ'ינו והבראוניז.
"תודה" אמרתי עצבנית ולקחתי את המגש בלי אפילו לענות לה על
זה.
"מה הקטע של זאתי?" גלית שאלה אותי.
"עזבי אין לי כוח לזה..." עניתי לה ושתקנו.
סיימנו את הקפוצ'ינו והבראוניז הרבה יותר מהר מהרגיל ואמרתי
לגלית שאני צריכה ללכת לסניף לקחת את המשמרות. הלכנו לנו,
כשאני כל כך עצבנית, וגלית שהשתדלה לא לשאול משהו כדי לא לעצבן
אותי עוד יותר ואז קלטתי את תום. אוי נכון הוא עדיין עובד.
"סיוון!" הוא קרא לי פתאום.
"היי תום, מה נשמע?" חייכתי עליו, מנסה להתעלות על כל טיפת
עצבנות שהייתה בי.
"בסדר, יפתי, מה איתך? קרה משהו?" הוא שם לב. אבל יותר חשוב
מזה הוא קרא לי יפתי. עכשיו כבר ממש לא הייתי מעוצבנת.
"לא תום הכל בסדר, רק באתי לקחת משמרות אני לוקחת וכבר חוזרת,
טוב?" אמרתי לו והתקדמתי לסניף.
"אני פה" הוא קרא מאחורי.
אמרתי שלום לכולם בסניף, לקחתי משמרות, שמתי תזכורת בפלא
כהרגלי ויצאתי אל גלית ואל תום.
"את עושה משהו יותר מאוחר?" תום שאל אותי.
"אהה..." מלמלתי והסתכלתי על גלית, והיא עשתה לי מבט כזה שהפנה
אותי להגיד "לא, לא, אין לי תוכנית, למה? יש לך הצעות?"
"רוצה שאני אבוא אלייך בסוף המשמרת נראה מה נעשה משם?" הוא
שאל.
"סבבה, אני אהיה בבית" חייכתי ונופפתי לו כשאני וגלית הולכות
לנו לכיוון האוטו.
"טוב לא נעים לי לשאול אבל...מה זאתי רצתה ממך?" גלית שאלה
אותי.
"סתם היא איזו ידידה של תום והוא הביא לי הרי קפוצ'ינו
ובראוניז אז וזה... וראית איך היא נראית? מנסה לרמוז לי שאני
לא ברמה שלו, כאילו, נסי לדחוף את התסכולים שלך למקום אחר..."
אמרתי עצבנית.
"כן, שמעי הוא בטח זרק אותה מתישהו והיא סתם מעוצבנת" גלית
אמרה לי משתפת פעולה עם פרץ הזעם שלי. אבל אחרי זה לא המשכנו
את השיחה.
נסענו לנו הביתה, עם הדיסק הישראלי האהוב עלינו, ושרנו לנו
כהרגלנו. אוף עם מי אני אשיר ככה כשגלית תתגייס?
גלית הורידה אותי בבית ואני נשכבתי לי על המיטה והרהרתי לי על
הבחורה הזו. אני בטוח יותר יפה ממנה, והיא בטח סתם מקנאה, אין
לי בכלל מה לדאוג...

הפלא שלי צלצל משום מה וסגרתי אותו, לא היה לי כוח. השעה הייתה
11, שום שיחה שלא נענתה...מוזר, מה הוא עוד לא סיים משמרת?
התיישבתי וראיתי על המיטה ליידי פתק ורוד קטן.
"כמה שאת חמודה כשאת ישנה, לא רציתי להעיר אותך, מקווה שהיו לך
חלומות מתוקים ושיהיה לך בוקר טוב, דברי איתי, תום".
מה? מתי הוא הספיק להיות פה, מה... אוי שיט השעה עכשיו 11
בבוקר, אני צריכה להתארגן למשמרת.
התארגנתי לי בכמה דקות, ארזתי תיק עם מדים, אכלתי משהו קטן
ונסעתי לקניון.
נכנסתי לסניף מהכניסה האחורית והתלבשתי שם. כשהגעתי לדלפק
ראיתי את תום בצד השני מאחורי הדלפק שלו. האמת זה היה קצת
מוזר. נופפתי לו והוא שלח לי נשיקה. איזה חמוד.
בשלב מסוים כשלשנינו לא היו לקוחות הוא פשוט בא לסניף שלנו.
"ישנת טוב?" הוא שאל.
"כן אני ממש מצטערת" התנצלתי בפניו, בהחלט לא נעים.
"לא נורא, היה נחמד לראות אותך ככה." הוא חייך.
"רוצה לקבוע להיום בערב?" שאלתי אותו, מה שלא הייתי עושה לא אם
לא היה נוצר המצב הזה של הברז אתמול, כי הוא הרי צריך לרדוף
אחריי.
"בטח למה לא!" הוא אמר. "מתי את מסיימת משמרת?"
"אהה...ב7 ככה" אמרתי.
"אני ב8 וחצי, כי האחראי השני קצת יאחר היום, לבוא אלייך ככה
ב9 וחצי?" הוא שאל.
"סבבה" אמרתי והוא נתן לי נשיקה בלחי והלך.
"זה חבר שלך?" שאלה אותי האחראית משמרת שלי שהגיחה מהצד. היא
כנראה הסתכלה עלינו.
"לא...לא יודעת, כאילו, נראה לי שהוא רוצה אבל הוא עוד לא ממש
עשה צעד, אבל כאילו, אנחנו מכירים רק מ...שלשום" פאק אנחנו
מכירים רק משלשום חשבתי לעצמי שוב.
"נו אז זה נורמאלי עדיין, תני לו עוד קצת זמן ותמשיכי לזרות
עליו את אבקת הקסם" היא קרצה לי והלכה.

ב9 וחצי צלצול בדלת.
"טוב גלית אני חייבת לנתק הוא הגיע" אמרתי לגלית וניתקתי איתה,
אחרי שעדכנתי אותה בכל השינויים הקלים שהיא חייבה אותי לעדכן
אותה בהם במשך שבוע החופשה שלה.
"רק רגע" צעקתי, אימא ואבא יצאו גם הם ונשארתי לבד בבית.
"היי" הוא אמר כשפתחתי את הדלת ונתן לי חיבוק ונשיקה קטנה, היא
הייתה יותר קרובה לפה מתמיד, יופי, מתקדמים בצעדים קטנים
ואלגנטים.
"מה נשמע תום? נו כבר חשבת על משהו?" שאלתי אותו, כי אני הרי
אמורה להיות עסוקה בכל מיני דברים אחרים והוא אמור לחשוב כל
רגע על מה הוא יעשה איתי.
"האמת שלא, כי אני לא אוהב סרטים בקולנוע, והקניון מפוצץ כרגע,
וגם הרבה בתי קפה, והאמת סתם ערב בבית יכול להיות נחמד" הוא
אמר.
"כן למה לא, יש היום סרטים טובים ב"יס" אם בא לך" אמרתי. יופי
בילוי בבית זה ממש טוב.
"אחלה" הוא אמר והלכנו לסלון. מצאנו לנו סרט קומדיה נחמד
וצחקנו לנו. בד"כ אני לא יכולה כשמדברים איתי בסרט כי זה ממש
מפריע לי, אבל איתו זה ממש העשיר את החוויה.
אחרי שיחה ארוכה ומצחיקה שנמשכה גם הרבה אחרי הסרט הוא אמר לי
משהו משמעותי.
"את יודעת, את משהו ממש מיוחד, אני נורא שמח שפגשתי אותך"
"כן גם אני, את האנשים הכי מיוחדים אתה פוגש בנסיבות הכי
מוזרות" אמרתי לו.
הוא הסתכל לי בעיניים בחיוך רחב ואמיתי. ואני הסתכלתי עליו
באותה צורה. עכשיו זה צריך להיות. עכשיו אנחנו אמורים להתנשק,
זו התחושה שצריכה להיות בבטן, אבל אני לא רוצה להיות זאת
שיוזמת את הצעד.
"אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני מרגיש נורא קרוב אלייך,
למרות שאנחנו מכירים, מה בערך..."
"3 ימים" אמרנו ביחד, וצחקנו.
"כן אבל אני...אני בן אדם שנקשר מהר לאנשים, אבל איתך זה אפילו
יותר כיף, כאילו, באמת אני מרגיש שזה משהו שאי אפשר לשבור,
בד"כ ידידות שלי התרחקו ממני אחרי שלב מסויים וזה... איתך אני
מרגיש שזה לא יקרה".
"למה שזה יקרה, אין לי סיבה להתרחק ממך" אמרתי לו וחייכתי.
המשכנו להסתכל ככה אחד על השנייה למשך עוד כמה שניות ואז לא
יכולתי להתאפק ורכנתי אליו ונישקתי אותו על השפתיים.
"לא סיוון" הוא אמר לי פתאום.
"למה?" אמרתי מובכת, את זה עוד לא עשו לי.
"אוף חששתי מזה" הוא אמר לי. זה היה קצת מעליב.
"למה, מה כאילו, חשבתי שאמרת שאתה מרגיש קרוב אליי, וכאילו גם
אני, מה זה מוקדם לך מידי?, כי אני פשוט היה לי רגע כזה ו..."
התחלתי להסביר מנסה לפצות על המבוכה שלי.
"אני לא רציתי סוג כזה של קשר" הוא אמר. אווצ'... מה אני לא
מספיק יפה? הוא בטעם של זאתי מארומה? דיי אני באמת יותר יפה
ממנה.
"או קיי..." עניתי מובכת והתרחקתי קצת.
"זה לא שאת לא בסדר, סיוון, זה אני..." הוא התנצל.
"לא אל תביא לי את התירוצים האלה זה רק גורם לי להרגיש יותר
פתטית." אמרתי והרגשתי בטלנובלה.
"סיוון, אני..." הוא התחיל לומר.
"מה?" שאלתי כבר בטון נעלב.
"אני גיי" הוא אמר.
"מה?" צעקתי מופתעת, וזה היה עוד נחשב לריסון מטורף ביחס לכל
מה שהרגשתי בפנים.
"כן, אני גיי" הוא אמר שוב. זה צרם לי מאוד, הייתי מבולבלת
לגמרי.
"אבל אבל..." מלמלתי תוך כדי שרצו לי תמונות בראש ואז קלטתי כל
מיני דברים שדווקא מאוד תמכו בכל זה. הרבה ידידות, למה אין לי
סיכוי איתו...זה שהוא לא העיר שום הערה וניסיון לראות אותי
מודדת חזייה, שהוא לא ניסה לנשק אותי עוד בערב הראשון, פאק איך
זה קרה לי?!
"אני מצטער שלא יצא לי להגיד לך את זה מפורשות קודם..." הוא
אמר ואני בכלל כבר נכנסתי לדיכאון שלי, עד שיש מישהו חמוד ככה,
הוא לא יכול להיות איתי. טוב נו זה רק מראה שהתיאוריה שלי בקשר
לבחורים שנראים כל כך טוב עדיין תקפה.
"אני מצטער אם העברתי לך מסר שגוי, אבל כל הידידות שלי התרחקו
ממני בגלל הקטע הזה כנראה ופשוט, נורא חסרה לי ידידה טובה
עכשיו...ואת כל כך חמודה ואני כל כך לא רציתי לפגוע בך, אני
נשבע" הוא אמר ואני חשבתי איך בכלל אני יכולה לכעוס עליו.
"זה בסדר, תום אתה לא צריך להתנצל יותר..." אמרתי באכזבה.
"אני אבין אם את לא תרצי לראות אותי יותר..." הוא אמר בעצב.
"דיי תום, נראה לך? אני אעבור על הקטע הזה אל תדאג" חייכתי
אליו והוא בא וחיבק אותי.
"וואי אני כל כך שמח, אני באמת נורא נקשרתי אלייך, ולא הייתי
רוצה לאבד אותך בגלל זה..."
עברנו על זה והחלטנו שהכל ימשיך כרגיל, ואז הוספתי חצי בצחוק.
"אוף אין לך אח או משהו?"
"את לא מקשיבה? כן יש לי, אמרתי את זה לאימא שלך אתמול!" הוא
חייך.
"אוו...נייס, תכיר לי אותו בהיזד' מה?" חייכתי.
"אל תדאגי" הוא קרץ לי.

"אויש אני כל כך אתגעגע אלייך יפה שלי" גלית אמרה לי תוך כדי
החיבוק הענק שהיא נתנה לי ממש לפני שהיא עמדה לעלות לאוטובוס
בדרך לבקו"ם.
"גם אני...תתקשרי אליי ברגע שאת יכולה" ציוותי עליה ומחיתי
דמעה.
"ואתה, תשמור עליה שמעת!" היא אמרה לתום וחייכה.
"אל תדאגי היא בידיים טובות" הוא קרץ לה.
היא עלתה על האוטובוס ותום חיבק אותי ונופפנו לה יחד לשלום עם
יואב.
"מתרגשת לקראת היום?" תום שאל אותי, בדרכנו לביתו, לארוחת
צהריים אצל הורים שלו.
"קצת, לא ממש" צחקתי. היום הוא מכיר לי את אורי.

אז הינה. מצאתי לי חבר חדש, אומנם האח של מי שציפיתי, אבל הוא
לא פחות טוב, אנחנו יוצאים כבר חודש, והוא מקסים, והוא לא עשה
לי בעיות עם הנשיקות.
גלית חזרה פעמיים, ולא ממש יצא לנו לעשות את הכיף הרגיל שלנו,
היא הבטיחה שברגילה הראשונה שלה אנחנו יושבות בארומה כמו
שצריך.
אבל היא לא דואגת, היא יודעת שתום לא ישאיר אותי לבד בלי
שמישהו יעשה איתי קניות , וישיר איתי מהדיסק הישראלי הקבוע,
וחוץ מזה, מי אמר שבוחנים חתיכים רק עם חברות?