ארבל הכרמלי / מתיר לך |
אל תחומי המשעול,
בו מתרוצצים חיי
במחשבות מפוזרות למדי,
את שולחת ידך ומפזרת
נשורת אהבתך באלם;
שנוכל להטות אוזן קשבת
לפרפרים הנתפסים ברשת,
ויופי כנפיהם הפרושות, לנו כענן
בעשותנו אהבה רחוק מעין אדם,
רק שנינו בכל העולם, לבד אוהבים,
תחת שמיים כחולים שעלינו נושרים.
13/03/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|