בהיכל אורות הנשמה, היא עומדת ולא עונה
ילדה אבודה, ורוחה עוד דוהרת
אמרה לי, קח אותי מכאן
לראות הלבנה ואת עומק הים
לשוב ולחוות צלם אל או אדם
מלא חיי מריקן
לקחתי אותה אל בין ההרים
אל חופים בנקיקים מוצלים
עוד עברנו בקעות וגבהים
סופות השלגים או יערים גשומים
אך נשמתה עוד צרורה בצרור החיים
בהיכל אורות הנשמה הנר עוד דולק בשקט
מעביר את קיומו בדממה וגם את, עוד שותקת
לקחתי אותה אל בין ההרים
אל חופים בנקיקים מוצלים
עוד עברנו בקעות וגבהים
סופות השלגים או יערים גשומים
אך נשמתה עוד צרורה בצרור החיים
ילדת נדנדות היתה לי, ולב נודם בקרבו אל צחוקה
הד קולה עוד בראשי, וקרני שמש על לובן גופה.. |
