מתוודה שחמדתי את אשת שכני
מעמדת תצפית בין התריסים הייתי,
מתבונן בה כממוסמר למקומי
בגלותה לי אברים לא לי.
וביום מן הימים הרהבתי עוז
ועל דלת ביתה נקשתי קלות.
פתחה דלת ביתה לרווחה
ואת זוג עופריה כלל לא הסתירה,
במין תנוחה מתגרה עמדה
כאילו את מדד תשוקתי בדקה.
בלי שאלות מיותרות
שלחתי ידיי לפיטמותיה הזקורות
והיא פצחה בשיר הגניחות,
אלה שמבקשות עוד ועוד...
נשאתיה על ידיי בזהירות
לעבר חדר ההתייחדות,
השכבתיה על המיטה בעדינות,
חושף ערוותה בהשתוקקות.
לשוני שוטטה במשולש הזהב
וגופה פירפר בקצב הטראנס.
ברגע המתאים של קצה יכולת החושים
תפסה פיקוד על אברי והמבושים
ודחפה אותם עמוק לקירבה
בתוך צרחות שבישרו על אביונה.
זהו אחד מחטאי עבדכם
ועליהם אני מודה בלב שלם,
כי טוב להכות בכל הכח על חזה נושם
שלא היה למחנק, ברוך השם.
24/06/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.