נשבעתי שאני אנקום בו. אני אראה לו מה זה.
הכל התחיל בליל שבת חמים בתחילת אוגוסט, באחד מסיורי הרגליים
בשכונה. מתוך הרגל, תרתי בעיני אחר חלון פתוח זה או אחר,
ובדיוק כאשר חשבתי שהמזל לא עומד לצידי ועמדתי לפרוש לביתי,
הבחנתי בחלונו הפתוח של מר גולדשמידט, הזקן המטורף.
"נו, טוב", חשבתי לעצמי, "זה עדיף מכלום. וחוץ מזה, הג'ונסון
הגדול שלו יסיח את דעתי מצרות העולם שכל כך מטרידות אותי בזמן
האחרון".
אני יכול לומר בביטחון מלא, שכבר נהייתי מומחה בכל הנוגע למבנה
גופם של אוכלוסיית רחובי. בקיצור, הענינים בשיחים התחילו
להתחמם, כפי שאומרים, ועמדו להסתיים, עד שמר גולדשמידט הבחין
בי.
"שוב?!" הוא הזדעק בזעם, "אני ארצח את הסוטה הזה!" הוא נעלם
מהחלון אל תוך ביתו, ולאחר דקה הופיע בפתח ביתו. התחלתי לנוס
ובינתיים הוא נכנס אל תוך הסובארו הכסופה המתפרקת שלו. המכונית
החלה לדלוק אחרי, אך אני רץ מהר והצלחתי להתחמק, לפחות בהתחלה.
טעותי היתה שרצתי לכיוון ביתי, אך לא חשבתי על דבר חוץ
מהישרדות. זינקתי אל תוך ביתי, נעלתי את הדלת מאחורי ונשמתי
לרווחה. התחלתי לצחוק לעצמי על הזקן הטפשון שחשב שיתפוס אותי.
קיר ביתי שהתמוטט ברעש מחריד קטע את צחוקי המתגלגל. הסובארו של
מר גולדשמידט חנתה בתוך ביתי, והוא בתוכה, מגחך.
"בית יפה יש לך פה, שמנצ'יק", הוא אמר לי דרך השמשה השבורה.
"גם המכונית שלך מדהימה", עניתי לו בסרקזם, "ואני לא שמן, יש
לי עצמות גדולות".
"במילא התכוונתי לזרוק אותה", הוא יצא מהמכונית ההרוסה
והמאובקת ובחן אותה ממושכות, "מגיע זמן בחייו של אדם שבו הוא
מבין שהוא כבר לא יכול לנהוג, פיזית. אתם הצעירים לא מבינים
שאנחנו לא בני אלמוות".
המשכתי לעמוד שם, לא יודע מה לעשות עם עצמי. וכשלא הצלחתי
לחשוב על משהו יותר מוצלח להגיד שאלתי אותו אם הוא רוצה קפה.
"אתה לא בדיוק מלא בטאקט, אה?" הוא הזיז את ראשו בשלילה, רכן
לעבר אחד מגלגליה הקדמיים של מכוניתו, וחילץ מתחתיו גוש פרוותי
מדמם. "דרסתי חתולה", הוא זרק את הנבלה לעברי.
עולמי קרס.
"זה לא חתול! בן זונה, דרסת לי את הארנבת!" הוא חייך, קרץ,
נכנס לסובארו ונסע.
נשארתי לבדי, בוכה.
לאחר שעתיים, כשנרגעו הרוחות, התגנבתי לביתו של הזקן הרוצח.
זכרתי שקראתי איפשהו שאסור לקרב שמן לבלוני גז, כי זה יכול
לגרום לפיצוץ. אז התקרבתי לאט לאט אל בלוני הגז שהיו מוצמדים
לקיר הבית, וכשהייתי מספיק קרוב הם אכן התפוצצו.
הבית עלה בלהבות
דבר לא ניצל
חוץ ממני
אל תשאלו איך, זה כבר סיפור אחר.

באותו ערב שבת, אכלתי ארנבת, אפילו שאמא הבטיחה עוף.