זה כואב,
האופן של הדברים,
טבע ההיסחים.
כשהצלחתי לדמיין משהו
זה רק היה סימן מבשר
שלעולם לא יהיה אמיתי.
הנה היא נצבעת במחשבותי,
עם כל רגע מעמיקים הגוונים.

זה שורף,
המובנים הבלתי נגמרים של האמת.
ביום שבו אמרתי לה
'לא יהיה עוד'
בלשון שאינה משתמעת לשני פנים,
השתמע מתוכם איזה פן שלישי.

זה בלתי נמנע,
חבילת ההספדים
מצויה בחוב תמידי.
כשהרגע מרגיש אמיתי מדי,
צריך לנבור עמוק
ולגלות חללו
כי ממתין איזה ניחום בצד,
תברח ככל יכולתך
ועדיין אין המלטות ממנו.

זה חיבור אימתני,
כאב ועונג צרופים במחרוזת
שכולה חדלונות ושיאים.
כל מי שראה את ענני השקיעה בתל אביב
בכט' אדר א' יודע
שלפעמים גם שמים בחמתם בוערים.