שלום לך, אשה תכליתית,
אשר אש חישקה בי תצית.
סיפור חייך בפניי פירטת בהרחבה
ואת רעבך לאהבה ציינת בהדגשה.
רצית חיים שבך ישכנו
אך רק רפאים עימך התקיימו,
צהובת שיער תמימת יופי
שביקשה חייה לנהל בלי דופי
ובשם הנאמנות ליבה נאטם
וגופה רק אט אט נבל.
מה דחף לשינוי בחיים?
מה הצית שוב הרצון להרגיש?
אלו השאלות ולך המענה
ואני, בכלל לתשובות לא מצפה.
אני על מהדורתך החדשה נדלקתי
וכל מלותי אלייך כיוונתי.
כל ההתלבטויות והלבטים שבקול נאמרו-
לשני הצדדים את מקומם הבהירו,
המציאות לא תטפח על פנינו
כי מגדלים באוויר לא בנינו,
מאהבה וירטואלית לא ניזונו,
ציפיות ואשליות לא טיפחנו;
השארנו הכל לאחרי...
ומלבד שמנפילות וירטאוליות נינצל.
להתראות, אישה נאורה,
שבפניי, את סגור ליבה פתחה.
10/04/01 © |