עמית רוטן / זמן צפירה |
אני בדקה הזאת יושב,
חושב,
מדבר.
לכי לחפש את זה שהייתי
אני בדקה הזאת עצמי,
עושה,
ממצה.
לכי ותכנסי לכלוב שלך,
אני בדקה הזאת חופשי,
לחיות,
להנות.
לכי אל העדר שלך,
אני בדקה הזאת שונה,
לא כמוך,
לא כמו כולם.
לכי עם היהודים האלה,
שוב פעם מתנהגים כצאן.
לכו תשטפו את הכבישים עם הדמעות,
שיתערבבו עם הדם ויגרמו לעוד תאונות.
לכי,
תעצרי את העולם מלכת,
או שבואי -
שבי איתי,
שתי איתי את קפה האנרכיה,
בתל אביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|