הנה אנו חיים

בין מחיצות נסגרות וגרון ניחר
שליחת ידיים אל המושג המתמוסס.
כריעת יולדות אל בור השיכחה.
הנה אנו חיים.

תחת רושם שכול מתעצם דקות
שכובים פצועי חיים על אסקופת ההיכל,
ראשינו זולגים זעם מסוע, מתמיד בכיוונו.
הנה אנו חיים.

עמוסים מסע וציד
ולכל מקום אליו נגיע יקבלנו זרים
הנה החיים מוריקים עלה ופרח
ותחת שורות יורקים בדידות מדבר.

אך הנה אנו חיים
כל שנאמר כבה, בשתי אצבעות
כי הנה אנו חיים,
לפיד קיום בתוך החוסר
והחיים, מטפטפים
כברז שנשכח לאבדונו.