מועקה שכזו נחתה כך פתאום
כשהבנתי שוב
אתה היית אתי רק בחלום
חושבת עליך שוב
והחרוזים מאבדים כל שמץ יצירתיות
הכתיבה נואשה ממני
כמו גם אתה
כמו גם אני.

וזה אפילו לא אתה
זה אתה בתחפושת
אתה
כליל השלמות שיצרתי במוחי
הפשטתי אותך ממגרעותיך
והשארתי רק את החמימות שלך
האור הניבט מעיניך היפות
הרוך שצפון בידיך הנעימות
משאירה אותך במחשבותיי הכמוסות
אחחח כמה טוב לחיות באשליות.


צילצול טלפון.
בדיוק חלמתי עלינו, מטיילים ברחובות הקטנים. אתה מחבק אותי
חזק,
מגן עלי מהרוחות המאטות את צעדי.
אני פוקחת עין אחת, שהחלום לא יעלם.
מהצצה חטופה אני יודעת, זה אתה מתקשר.
עוצמת עיני,
מניחה לך,
יודעת בייאוש שאתה זה לא מספיק,
רק שם אתה הכל.