המבט האנושי כבר מזמן נמחק
וגופך עוד רגע אל האש נזרק.
נשמתך עולה וזועקת לאלוהים
עולה וזועקת יחד עם הרבה אחים-
איפה הוא הגדול? היכן זה השולט בכל?
איפה האחד שבעמו בחר? האם הכל מותר?
צורר נורא הרג את משפחתך,
רוצחים שפלים שוחטים את עמך,
דעה איומה את דתך אסרה,
אנשים לא אנושיים מנסים למחוק שמך.
אך לך זה כבר לא משנה מה יהיה ומה היה,
כי עכשיו רק שם וזיכרון זה מה שאתה.
ואתה לא יודע שבמקום בו נמצא אפר גופך
כיום צומחים פרחים וכבר מותרים חופש ושמחה.