כל החיים שלנו אנחנו רק משקרים. תחשבו על זה. אצלי זה התחיל
עוד בגיל צעיר מאוד, אבל אז הייתי ממש מטומטם כי לא ידעתי
להסתיר את השקר. אפילו כשקשקשתי על הקיר עם צבעים ססגוניים,
ונתפסתי "על חם" בשעת המעשה, לא הודיתי. פשוט אמרתי: "זה לא
אני" !
אבל מאז למדתי שיטות רבות כיצד לשקר, ולמעשה לא צריך להיות
גאון גדול. פשוט צריך לזכור למי אמרת מה וזהו. בערך. כי אם אתה
מספר משהו אחד למישהו מסויים ואחר-כך אתה מספר משהו הפוך
למישהו אחר, זה עלול להיות מביך אם הם מכירים אחד את השני
ומצליבים ביניהם מידע.
לכן יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות על מנת להבטיח שהשקר לא ימשיך
להתגלגל הלאה מאותו בנאדם
ששיקרת לו, כי אם הוא ממשיך להתגלגל לאנשים אחרים, יהיה עליך
לשקר לכולם וזו כבר עבודה די קשה. לכן, כשמשקרים למישהו, רצוי
שהשקר יהיה פרט שולי שלא יעניין אנשים אחרים, ועוד יותר חשוב
לדעת למי מספרים אותו. אם אותו אדם ששומע פרט מסויים על מישהו,
מעביר את זה הלאה גם אם אותו פרט אינו משמעותי, העניינים
מתחילים להסתבך. כי אנחנו, בתור שקרנים, לא מצפים שהשקר הקטן
והשולי שספרנו יעבור חצי מדינה, והכל בגלל איזה אדיוט אחד עם
פה קצת גדול.
אבל אם אותו שקר הוא כל-כך אינפורמטיבי ומעניין, יש לצפות
שהשקר יתגלגל כמעט בוודאות, אלא אם האדם שסיפרתם לו את השקר
הוא אמין בעיניכם וישמור את המידע לעצמו (מה שקשה להאמין כי
בסופו של דבר כולנו רכלנים).
מכל עשרת הדברות אני חושב שאת הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר" הכי
קשה לקיים. הדיבר הזה הוא בעצם בתרגום חופשי "אל תשקר".  אמנם
אנחנו נהנים לא לקיים דברות אחרות (כמו "לא תנאף" או "לא
תחמוד" . . .), אבל את הדיבר הזה פשוט קשה לקיים. לא יעזור לאף
אחד. תראו לי אחד שלא שיקר פעם אחת בחייו (ואם תראו לי אחד
כזה, אז אתם בעצמכם שקרנים).
אני לא מבין למה ממשיכים להשתמש בפוליגרף (מכונת אמת). הוא
איננו קביל בבתי-המשפט ולא מדוייק בעליל. יש אנשים מסויימים
שיגידו אמת, אבל מרוב התרגשות המחט תקפץ לה וזה ייחשב כאילו
שיקרו. ומצד שני, יש כאלו שהם מספיק מיומנים שגם אם ישקרו במצח
נחושה, יצליחו להערים על המכונה. אם מספיק מאמינים למה שחושבים
- הדבר נחשב לאמת בעיני עצמנו ולא משנה אם הוא שקרי או לא.
שקרים נפוצים בכל העולם, בכל יום וכמעט בכל גיל. אני מניח
שאפילו האלמים הצליחו למצוא דרך  לשקר.
מספר השקרים שאדם משקר בחייו בממוצע נאמד באלפים. כבר כילד אתה
משקר. לחברים, להורים, למורים. קיבלת מבחן זוועה ?  אתה צריך
להחתים עליו את ההורים ?  אין בעייה. אתה אומר למורה שמסרת את
המבחן להוריך (שקר !), בעצמך חותם על המבחן בחתימת אחד ההורים,
או לחלופין מוסיף ל- 54 הנכשל קו קטנטן וסוגר אותו ל- 64 (ציון
עובר) ואז מעביר את המבחן להוריך לחתימה, ואחר-כך מוחק את הקו
שהוספת בטיפקס. לכן הומצא הטיפקס.
כמתבגר אתה מתחיל לעשן, וכשהחדר מלא עשן סיגריות אתה טוען בפני
ההורים שלך שחברים היו אצלך.
הנטיות המיניות שלך שונות משל חבריך ?  בוודאי לא תרוץ להורים
בשמחה ובששון ותבשר להם בשורה נפלאה שכזו. סביר יותר שתמשיך
לקבל בתחת בשקט, ורק אם תאזור מספיק אומץ תבוא אליהם באחד
הימים ותגיד להם שאתה הומוסקסואל.
זה ממשיך גם כשאתה כבר ממש בוגר ואז אתה מחליט לבגוד ובעצם
משקר לאשתך.  "למה אחרתי ?
הייתי בעבודה עד מאוחר והיו פקקים בדרך (וממש במקרה לקחתי
טרמפיסטית כוסית לא נורמלית וזיינתי לה ת'צורה אצלה בדירה . .
.").  כמובן שאת החלק האחרון אתה משמיט.
כדי לא לצאת ממש שקרנים, המצאנו מושג מעניין שנקרא "שקר לבן".
זה שקר שאתה מספר אותו על מנת לא לפגוע במישהו מסויים (או בך
עצמך) ואתה יודע שאתה משקר, אבל זה נחוץ. אז בואו נפסיק עם
ה"בולשיט" הזה כבר עכשיו. גם שקר לבן הוא שקר, ולא משנה מה
צבעו. כדי להיות אדם מושלם אתה חייב: או לומר תמיד את האמת
(בלתי אפשרי) או לשקר בקביעות תמיד ובכל מצב (אפשרי אך קשה).





יש שקרים שהורסים מערכות יחסים בין בני זוג, ויש שקרים שבונים
מערכות יחסים או משאירים אותם בחיים. דוגמאות:
שקר שבונה מערכת יחסים: "אז מה ?  אתה רופא ?  היית טייס קרבי
בצבא ? יצאת עם סנדי בר לפניי" ?

ולעומת זאת . . .  שקרים המשאירים את מערכת היחסים בחיים
(שקרים לבנים):
אשתך שואלת אחרי הסקס: "אתה אוהב אותי" ?
אם אתה לא סובל אותה, אבל חייב לשקר כדי למנוע קריסת מערכת
היחסים איתה, אז אתה עונה: "בוודאי, מתוקה שלי".   תשובה
מעניינת, אבל לא תחליף הולם ל: "אני אתך רק בשביל לתקוע אותך,
בעצם".
מצד שני גם אשתך, שקרנית לא קטנה, משתמשת בשקרים לבנים לפעמים,
הרבה פעמים כדי לא לפגוע באגו שלך, גם אם זה בא על חשבונה,
לדוגמא:  היא משמיעה אנחות מסויימות שבד"כ מעידות על אורגזמה,
וכשאתה שואל: "איך הייתי" ?    היא עונה: "אתה מעורר בי
ריגושים מדהימים".
משפט נחמד, אבל לא ממש נכון. כי התשובה האמיתית עשויה להיות:
"אפילו שעון מעורר עושה לי את זה יותר מהזין שלך. בכלל לא שמתי
לב שאתה פה . . ."

לרוב, אם אתה לא נדרש לנדב מידע - פשוט אל תנדב אותו. אבל
לפעמים אתה חייב. למשל אם אשתך מפטירה פתאום: "אני חושבת
שעליתי 5 קילו".  היא לא מדברת לעצמה. היא מחכה שתגיב. אם לא
תגיב - המשמעות היא שאתה מסכים איתה. ושוב אנחנו חוזרים לשקר
הלבן: "מה פתאום ? אולי ירדת  5
קילו . . . לא רואים עלייך"    במקום המשפט שהיה אמור לבוא:
אין אוכל במקרר וזה רק בגללך, חת'כת
פרה . . ."


איך יודעים שמישהו משקר

הגעתי לדרגת  MASTER בשקרים. אני יכול לשקר בכל רגע ובכל מצב
נתון, מבלי להניד עפעף או להזיע, ובמקביל אני יכול לזהות כל מי
שמשקר לי בפנים. אפשר לזהות אדם שמשקר לפי מספר סימנים:
1. גמגום קל בדיבור שאמור להיות שוטף. (כמובן שקשה מאוד לזהות
גמגום קל אצל מי שמגמגם באופן               קבוע, ולכן אני
חושב שזו מתנה משמיים, שכן מגמגם יכול לשקר בלי סוף מבלי
שיבחינו בו . . .)
2. בליעת רוק לעיתים תכופות. אתה צמא ? שתה מים, כי רוק לא
יפתור לך את הבעייה.
3. הזעה מוגברת. ואכן אם ביום חורף קר הבנאדם מולך מזיע כמו
גולנצ'יק שסיים מסע כומתה, יש להטיל ספק באמינותו.  כמובן שלא
ניתן להבחין בסימן זה אצל שקרן במדבר סהרה, אבל למי יש לו לשקר
באמצע המדבר ?
4. הפניית המבט של המשקר לצדדים.  אדם שמשקר לא יכול לנעוץ בך
מבט ישיר לתוך העיניים בשום אופן. במקביל, אם אתה רוצה לתפוס
מישהו משקר, אתה חייב לשתף פעולה ולהביט לו ישר ללבן של
העיניים, כי אם תפנה לו את גבך לא תוכל לדעת בוודאות אם הוא
מסיט את מבטו ממך או לא . . .
5. הודאה באשמה. אם אותו אדם שמדבר אתך מודה שהוא שיקר, אזי
כנראה שכלו כבר כל הקיצים מבחינתו והוא איבד כל תקווה. אדם כזה
צריך להיות אחד מהשניים: גבר שבגברים או סמרטוט.

שקרים עצמיים

יש מספר לא מבוטל של אנשים המשקרים לעצמם. זה אפשרי במידה
מסויימת. דוגמאות ?
בן 85 ששוכב בבית-חולים אחרי ניתוח מעקפים ו- 2 התקפי לב יכול
להעיד על עצמו ש"מעולם לא הרגשתי טוב יותר" . . .   נו, באמת.
או למשל שמן השוקל 180 קילו ומחליט לאכול רק חסה כי זה בריא
ויודע שזה מה שטוב בשבילו, אבל מצד שני מת לאיזה "לאפה"
עסיסית, שהייתה מסדרת לו ת'בעיות בחיים, ובאמת הייתה עושה לו
טוב.
דוגמא נוספת: אנורקסיות צעירות שמחליטות שהן קצת שמנות (ולמעשה
הן דקות כמו מקל לאזניים),
אבל בלילה "דופקות" איזה עוף מהמקרר ו- 5 דקות אח"כ מוציאות
אותו לשירותים מהצד הלא נכון . . .
שקרים בתנ"ך

לאורך כל התנ"ך יש שקרנים. כבר אמרנו שאף אחד לא מושלם, נכון
?
הנה כמה מהשקרים היותר בולטים מספר בראשית בלבד:

7 קין הורג את הבל ועונה ל-ה' שאין לא מושג איפה אחיו ("השומר
אחי אנוכי" ?)
7 אברהם אבינו מציג את אשתו שרה כאחותו לפני אבימלך (כי פחד
שיהרגו אותו)
7 יעקב מסדר את אחיו וגונב לו את הבכורה (הוא בעצם מערים על
אביו יצחק ומשקר לו . . .)
7 לבן "דופק" את יעקב 7 שנים נוספות עבור רחל (סה"כ 14 שנה,
מאסר עולם בניכוי שליש בערך)
7 האחים של יוסף משליכים אותו לבור ומספרים לאביהם יעקב כי
"טרף טרף יוסף"

וכן הלאה וכן הלאה . . .

בקיצור, לא אנחנו התחלנו את זה. היו רבים וטובים לפנינו שניסו
כוחם, לפעמים בהצלחה ולפעמים לא.


הבטחות

כל אחד יכול להבטיח. עובדה. אבל לא כל אחד יכול לקיים מה
שהבטיח. גם זו עובדה.
למה אנחנו צריכים להבטיח דברים מסויימים ? כדי שיאמינו לנו ?
כלומר, אנשים יודעים שהתכונה "שקרן" קיימת בכל אחד מאתנו ולא
נהסס להשתמש בה במידה ויתאפשר לנו.
גם בענייני כספים למשל, אף בנק שפוי לא ייתן לך הלוואה מבלי
לבקש ממך בטחונות מסויימים, ערבים וכו'. למה ?  כי הם יוצאים
מנקודת הנחה שאם היו נותנים לך את ההלוואה מבלי לבקש בטחונות -
היית משקר להם. זה טבעם של אנשים. אנשים נוטים לא לשקר אם הם
יודעים שמשהו חשוב להם עלול להפגע. אבל אם שום דבר רע לא יכול
לקרות להם, אז לעזאזל האמת - יחי השקר !
יש אנשים שלמרות הבטחתם נכשלים ומשקרים, למשל: אסיר שמשתחרר על
תנאי ועובר על התנאי - נאלץ לשוב אל מאחורי הסורגים. ואני
מבטיח לכם, זה לא דבר נעים.


אף אחד לא נולד שקרן

לומדים לשקר עם הזמן. זו תכונה הנרכשת מהסביבה. אף אחד לא נולד
שקרן. גם בבית-הספר אין מקצוע כזה "שקרנות". אז מאיפה, בעצם,
אנחנו רוכשים את זה  ?
אם כל אחד מנסה להסתיר את העובדה שהוא שקרן פתולוגי מהשני, אז
איך יוצא שכולנו למדנו במוקדם או במאוחר להיות שקרנים  ?
אז ככה. הנה דוגמא נהדרת לשקר שנולד עם הזמן:
בכל יום הולדת אתה מקבל מגוון מתנות. לפחות באחת מהן אין לך
שימוש ממשי או שבמקרה היותר גרוע אתה ממש מתעב את המתנה
(ובעקבות כך גם את נותן המתנה . . .)       אבל . . .
בתור ילד אתה יכול להביע חיבה למתנה אחת ולא להתייחס כלל
לאחרת, בעוד שכאשר אתה כבר מבוגר, אין לך חשק להעליב אף אחד
(אחרי הכל הם "השתדלו למענך", המנייאקים), ואתה מתייחס לכל
מתנה כאל המתנה של החיים שלך (שזה דבר בלתי אפשרי, כי תמיד
תהיה עדיפות מסויימת למתנה אחת על פני מתנה אחרת). זה נשמע
בערך כך:

7 "איזה יופי ! מעמד לכרטיסי ברכה !  אני ממש עשוי להשתמש בזה
כבר מחר . . ."
או:
7 "קוצץ מלפפונים אוטומטי !  כבר שנים שאני מחפש את זה" (רק
חבל שאני לא סובל מלפפונים)


או:  
7 "אגרטל חרס ממצרים העתיקה ? יופי. אפשר לבטל את הנסיעה
למצרים . . ."
(הייתי שובר לך את זה עכשיו על הראש . . .)
או:
7 "וואו !  עוד קוצץ מלפפונים !  סחתיין על המקוריות. לא, זה
בסדר, תמיד טוב שיש שניים,
לפעמים אחד מתקלקל . . ."   (אוי אלוהים, מתי ייגמר כבר הסיוט
הזה . . .)


נתפסת משקר

זה מצב מאוד מביך שלא קל לצאת ממנו. במקרים מסויימים (אם נתפסת
ע"י אדם אחד בלבד), אתה יכול לומר שהתבלבלת, או במקרה הכי גרוע
שטעית וזה לא יקרה שוב.
אבל אם נתפסת ע"י שני אנשים או יותר על שקר סותר - נפלת חזק !
במקרה כזה רצוי לומר את האמת (שעלולה להיות הרסנית) או לדבוק
בשקר (אבל רק אם אין ברירה).
במקרים מסויימים הקשר שלך עם האדם ששיקרת לו עשוי להפגע מפני
שאבד לו האמון בך.
במקרים אחרים הוא מוותר וסולח לך, אבל אז אתה יוצא קטן, כל-כך
קטן שאי אפשר לראות אותך בעין בלתי מזויינת. במקרה כזה שאתה
מרגיש סמרטוט לח ומלא עובש, כדאי שתפנים את הלקח שלמדת, ותלמד
לשקר טוב יותר בפעם הבאה.  עם זאת, לומדים מהנסיון, ואם נתפסת
משקר אז לטווח הקצר יצאת אפס, אבל לטווח הארוך הרווחת בגדול,
כי מקרה דומה נוסף לא סביר שיחזור על עצמו ויקרה לך (אלא אם
אתה אהבל בפוטנציה).


העיתוי הנכון

בוודאי שאלתם את עצמכם את השאלה: מתי הכי כדאי לשקר ומתי לא
כל-כך מומלץ ?
ובכן . . .
כאשר יש עליך ממונים (הורים, מורים, מפקד בצבא, מנהל בעבודה
וכו') לא מומלץ להרבות בשקרים, ולמעשה לא מומלץ לשקר כלל, אלא
אם מדובר בשקר הכרחי שעשוי להוציא אותך מבוץ לא קטן.
לעומת זאת . . .
כאשר אתה נמצא מעל מישהו אחר (ילדים קטנים, תלמידים, פקודים
שלך, עובדים שלך וכו') אפילו כדאי לשקר במצבים מסויימים. לעתים
גם כאן אתה עשוי להחלץ מבוץ לא קטן וגם ביכלתך למנוע מאחרים
להכנס לצרות.
ויש גם מצב נוסף.
כאשר נמצא מולך מישהו בגובה העיניים, מישהו ברמה שלך, הבחירה
היא בידך. בחר במה להשתמש בהתאם לסוג האירוע, ההשלכות והתוצאות
של כל שקר במצב מסויים, ואחר-כך למד להפיק לקחים ומסקנות
מהתגובה.


שקרנים שלא מרצונם

ישנה עוד קבוצה נוספת של שקרנים: שקרנים שלא מרצונם. אלו
שקרנים שמשקרים מבלי לדעת שהדברים שיצאו מפיהם הם לא ממש אמת
לאמיתה. לדוגמא:

7 הבעל מתקשר לאשתו להגיד לה שהוא מתעכב בעבודה, כשלמעשה הוא
"טוחן" איזו פרגית מהעבודה.  חבר של הבעל מתקשר אליו הביתה
ואשתו עונה לו שבעלה מתעכב בגלל העבודה.
למעשה, היא שקרה לחבר של הבעל. היא שקרה בלא ידיעתה את האמת
המרה: בעלה מזיין במרץ רב ילדה שיכולה להיות הבת שלו . . .


עוד דוגמא  ?

7 אחד מספר לחבר שלו שהוא קנה רכב יד שנייה ב- 15,000 ש"ח,
אחלה דיל, כשלמעשה מוכר הרכב הסתיר ממנו את העובדה שהרכב עבר
כבר 5 ידיים ובטח מכיר את הדרך למוסך בעל-פה.   אותו קונה משקר
לחבר מבלי שהוא יודע על כך שהרכב משמש כיצאנית . . .


ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות שאין צורך לפרטן.

לסיכום:  העולם מלא בשקרנים, ביניהם גם אני ואת/ה. בסיכומו של
עניין רק מסקנה אחת מתבקשת:

                         אנחנו לא אמינים בגרוש ואי אפשר
לסמוך עלינו . . .


                                                           
                                     "שקר החן והבל היופי .
. ."