זעקה על כי נטלו לה את החיים;
לקחו ממנה את הבתולים,
ביקשו ממנה לפתח רגשות ויצרים
וכאשר לבלבו חייה וביקשה להפגין -
גילתה שאין לו בכלל עניין בנשיותה
למעט היותה מכונה להגברת הילודה.
ואז היא צעקה; חיפשה הצדקה לקיומה,
לא רצתה להיות רק מכונה של נתינה,
היא ידעה שראויה לחוש את חווית הקבלה
והחליטה למצות את צעקתה עד תומה.
מסגרה מצוקתה ותלתה כתמונה למזכרת
ויצאה לזעוק את הצעקה האחרת.
היא צעקה לחופשי, היא צעקה לאוויר,
צעקה אליי צעקה יפה מכל שיר:
"קחני קורע שלשלאותיי ועשה בי כרצונך
כי את עצמי אני נותנת למען קבלתך;
עמך אהיה שוב אישה בלי נשיות כבושה
ש"חיים" הייתה עבורה רק מילה.
18/01/05 © |
