ארבל הכרמלי / משרה פניי אלייך |
ולבסוף אותי נוטשת,
כשאת אתי בטלפון מצחקקת
ופתאום, תחת אילוצים, מנתקת,
כשאת אתי נפגשת
ולאחר שעות ל"חוקי" חוזרת,
לובש אני את פנייך
וכבחלום הן מתלבשות עלי.
פנייך וגופך לכדוני ממבט ראשון
ואין רצון בדד לשכון או לישון.
ואף שנרדם אני לבסוף
לא יכול להסירן בחלום,
וגם שמתעורר בבוקר או בצהרים...
לא מתקלפים פנייך מפניי,
ומאז נושא אני פנייך
לכל מקום שמועדות פניי.
14/03/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|