סצינה 1: קליניקת הפסיכיאטר/ פנים/ יום

בחדר קטן וחשוך יושב פסיכיאטר בחלוק לבן, שיער לבן ושפם לבן.
הוא עצמו שחור. לידו על הספה שוכב פינק,
בחור צעיר לאחר שחרור מצבא. הוא נראה חיור ומהורהר.

פסיכיאטר (נושך עט): "ספר לי, פינק ידידי, ממה הכל התחיל. למה
בעצם התחלת לבנות את החומה?"
פינק (מביט בתקרה ומדבר לאט): "החומה בעצם נועדה להגן עלי מפני
גורמים לא רצויים. אני זוכר מקרה אחד לדוגמה, אחרי הצגת ביה"ס,
החתול במגפיים. אני שיחקתי את החתול. אני זוכר שהסתובבתי קצת
בחוץ אחרי ההצגה. זה היה לילה..."

 סצינה 2: ישיבת כת השטן/ חוץ/ לילה

פינק משוטט בהרים, מחופש לחתול. פתאום הוא מבחין מבעד לשיחים
בלהבה. הוא מתקרב ורואה כת קטנה יושבת סביב מדורה. הם כולם
לבושים בשחור, פניהם צבועם באדום והם לוחשים מנטרות בלתי
מובנות. והקצב הולך וגובר. בראש הכת עומד המנהיג. הוא גבוה
מאוד, לבוש בגלימה שחורה ופניו לבנים כשלג. מבט קר בעיניו.
הוא מניף את ידיו לשמיים, ולוחש את המנטרות בעיניים עצומות.
החבורה מתחילה לשיר:
 רואים חתול פצוע
 שותים לו את הדם
 חותכים לו את הרגל
 איזה כיף לנו כאן
 כת השטן, כת השטן, כת השטן טן טן

פתאום הם מבחינים בפינק.
אחד מהם: "הי, מי זה שם?"
שני מהם: "זה חתול. בוא נתפוס אותו!"
הם רודפים אחריו, תופסים אותו ומביאים אותו אל המעגל.
פינק (צועק): "עזבו אותי... זאת תחפושת..."
ברקע נשמעים הלמות תופים, גיטרה חשמלית וקלידים. הקצב מסחרר.
תוך כדי המנגינה הם סוחבים את פינק לתוך סיר גדול, ומניחים
אותו על המדורה. הם מוסיפים פלפל, בצלצלים ומסמרים.
אחד מהם (למנהיג): "שכטר, זה בשבילך"
שני מהם (מצחקק ברשעות): "המנהיג שלנו אוהב חתולים במגפיים."
שכטר הופך בהדרגה לדמות מצוירת. הוא גובה עד לכמה מטרים ופורש
כנפיים לצדדים. פרצופו הלבן ברור היטב בחושך.
שכטר: "חה חה חה חה חה..."
צחוקו רועם. ורע.

 סצינה 3: קליניקת הפסיכיאטר/ פנים/ יום

פינק, שכוב על הספה, מנגב זיעה ממצחו. הפסיכיאטר מגיש לו כוס
מים, ופינק שותה.
פינק: "אלה היו ימים קשים. כל-כך הייתי צריך את אבא שלי באותו
זמן."
פסיכיאטר (נושך את קצה משקפיו): "איפה הוא היה?"
פינק: "במילואים." (אחרי הפסקה קצרה) "אבל הוא לא חזר. אמא
אמרה שהוא יחזור אבל הוא לא חזר... היה לי קשה בביה"ס.  היה
איזה טיפוס שתי שכבות מעלי. קראו לו גיל טל..."

 סצינה 4: חצר ביה"ס/ חוץ/ יום

חצר ביה"ס  רועשת וגואשת, ומלאה בתלמידים עם ילקוטים על הגב.
פינק עומד במרכז, מבולבל. בצעדים נמרצים ניגש אליו גיל טל, נער
צנום, קטן וורדרד. בחיוך קטן וזדוני אומר לו: "חי חי חי. יום
אחד אני אהיה מ"פ וגם אני לא אוציא חיילים הביתה. למה זה טוב?
חי חי חי."

                                                           
   

 סצינה 5: תחנת רכבת/ חוץ/ יום

הרכבת עוצרת בתחנה, וממנה יורדים הנוסעים. פינק מתרוצץ
ביניהם, וקורא: אבא! אבא!

- קולו של פינק נשמע ברקע: "כך יום אחר יום הגעתי לתחנה,
וחיפשתי את אבא שלי. אבל הוא לא בא."

כמה אנשים מקיפים את פינק, וצוחקים. הוא מסתובב במקום כמה
פעמים, עד שהוא רואה אותם כמו מקרוסלה. צחוקם גובר.

 

 סצינה 6: ביתו של פינק/ פנים/ ערב

אימו של פינק, פולניה גדולת מידות בשמלה פרחונית ותסרוקת
משנות ה- 50, מחבקת אותו.
אימו: "אל תדאג, פינקי, אמאל'ה תגן עליך!"

- קולו של פינק ברקע: "ואמא שלי... היא הגנה עלי יותר מדי.
ממש חנקה אותי."

אימו (נותנת לו שוקולד): "קח שוקולדה, פינקוש"
פינק אוכל את השוקולד, ואימו מסתכלת עליו ממושכות. לפתע היא
מחבקת אותו כל-כך חזק עד ששומעים 'קנאק'.
פינק (צורח): "אי! אי! אי!!!"

 סצינה 7: בסיס צה"ל / פנים/ יום

'ספארי' עמוסה בחיילים עוצרת בשער הבסיס. החיילים שמציצים
מבעד ל'ספארי' עוטים על פניהם מסיכת חזיר
- קולו של פינק ברקע: "ובצבא... המשטר הדיקטטורי בצבא היה
נורא."
תופים מתחילים לנגן.
- קולו של פינק: "פגשתי שם בכולם!"

החיילים (הפעם ללא מסיכות) הולכים בסדר מופתי היישר אל הבסיס.
הם מציגים לשומר כרטיס חוגר, ונכנסים פנימה. קולו של פינק
מלווה אותם בקצב, לפי המנגינה של ( Another brick in the wall
(PINK FLOYD :
"כשהלכנו לצבא חשבנו לתומינו כי נהיה חיילים מהוללים...
"... אבל מהר מאוד הבנו שעם כאלה מפקדים נהיה רק יותר
אומללים."

- שוט. סא"ל ג'ינג'י צובט את פינק באוזנו, וצועק עליו: "חתיכת
טינופת! איפה אתה חושב שאתה נמצא,
בקייטנה? אה?! כותב שירים נגד קצינים?"
הוא מניף דף באויר, וקורא: "שירים, רבותי, שירים!" מסביבו
עומדים שכטר וגיל טל, הפעם הם קצינים. הם צוחקים. הסא"ל
הג'ינג'י אומר: "גם גרזון יכול לצחוק." קצין גבוה ומגושם צוחק
בקול בס איטי.
התופים ממשיכים לנגן.
הסא"ל הג'ינג'י (לקצינים): "באה אלי הבת שלי, בת שש. אומרת לי
אבא, למה אתה לא בבית? אמרתי לה - מטומטמת! אבא מפקד על
יחידת-מחץ! מחץ!!!"

- שוט. כל ארבעת הקצינים יושבים סביב שולחן, ואוכלים. פניהם
אטומים. קולו של פינק ברקע (שר): "אך ביניהם לביניהם הם סבלו
מנשותיהם ומחבריהם. ונשחק כל קצין במשחק..."

- שוט. חיילים במסיכות חזיר מובלים על שולחן חשמלי, שזז
ברולר. הם עומדים במקום והשולחן מזיז אותם עד
שהם נופלים לתוך מתקן גדול, ויוצאים משם בתור בשר טחון. ברקע
קולו של פינק על בסיס הפזמון של השיר:

לא צריכים פקודות כאלה
ושליטה על מחשבות
לא רשע ושליחה לכלא
הסבירו לנו לפחות
הי, קצינים! הסבירו בשביל מה
אתם בסך הכל עוד לבנה בחומה

- שוט. הסא"ל הג'ינג'י מהקטע הקודם: "שירים רבותי, שירים! באה
אלי הבת שלי... אמרתי לה מטומטמת! אבא מפקד על פלוגות מחץ!
מחץ!!!"

- החיילים צועדים לפי הקצב, ושרים במקהלה:
לא צריכים פקודות כאלה
ושליטה על מחשבות
לא רשע ושליחה לכלא
הסבירו לנו לפחות
הי, קצינים! הסבירו בשביל מה
אתם בסך הכל עוד לבנה בחומה

- זום על פניו של הסא"ל, שצורח: "Wrong! Do it again!"
חיילים (שרים): "זה בסך הכל עוד לבנה בחומה".
החיילים מסירים את המסיכות, ומשתוללים בפראות. ברקע סולו גיטרה
חשמלית. המנגינה מתפרעת,
וגם החיילים. הם הופכים שולחנות, שוברים קירות, מנפצים שמשות,
שורפים רהיטים ופורצים החוצה מהבסיס.

 סצינה 8: משרד המ"פ/ פנים/ יום

פינק עומד לפני דלת המשרד של המ"פ. מפקד ניגש אליו ואומר לו:
"אתה יכול להודות בעובדות, להודות באשמה או לכפור באשמה." פינק
בוהה בחלל במבט אטום. המפקד בוחן אותו מקרוב, מחייך ואומר:
"הלו! יש פה מישהו?" טון של לעג מתווסף לקולו. פינק נכנס פנימה
(תוף מכה ברקע פעמיים). בפנים שקט. המ"פ, גיל טל,
אדם צנום וורדרד, רושם משהו בדף שעל השולחן. הוא מניח לבסוף את
העט ומסתכל על פינק.
המ"פ: "סמ"ר פינק פלויד. מספר אישי: אחת שתיים שלוש ארבע חמש
שש בום. מואשם בהתנהגות בלתי הולמת, התפרעות והסתה להמרדה. האם
אתה מודה באשמה?"
פינק מביט בו במבט אטום.
המ"פ (קם ממקומו): "אם כך אני מניח שאתה אשם. אשם!" הוא הופך
פתאום לדמות מצוירת שמנמנה וקטנה בעלת רגליים ארוכות. הרקע
מסביבו גם הוא הופך להיות מצויר, רקע של בית משפט. ופינק עומד
במקומו,
אטום למתרחש.
המ"פ (מתחיל לשיר):
"חייל, הקשב לי! אני הוא המ"פ שלך אז תן לי כשאין לי
משהו לחבוט בך. הקשב לי! הבט בי!"
המ"פ מתחיל לרקוד סביבו.
"עכשיו הקשב לגזר דינך. עכשיו הקשב למה שנעולל לך.
הקשב לי! הבט בי!
אתה מואשם בהתמרדות כלפי כוח עליון! אתה מואשם בבזיון בית
המשפט.
בב ז י ו ן !
מראה רגשות אנושיים. חולשות מול  החזקים. מול הרשעים.
אז מי אתה חושב שאתה? עוד אחד שמשחק איתנו... ומה האטימות
הזאת פתאום...
האם זה לעג?!"

מפקד (עומד בצד): "הלו! יש שם מישהו?
?Hey! Is there anybody in there"

המ"פ: העונש! עכשיו אומר ת'עונש."
מקהלת נשים של הכושים העבריים מדימונה (מוחאות כפיים):
"העונש! מהו העונש?"
המ"פ: "העונש! עכשיו אגיד ת'עונש."
המקהלה: "העונש! תגיד כבר את העונש!"
המ"פ: העונש הוא... (זום על פניו): לפרק את החומה!"

- שוט. D9, דחפורים, טרקטורים, נגמ"שים וטנקים מתקרבים לחומה
ארוכה והורסים אותה עד היסוד. ברקע קולו של המ"פ: "להרוס את
החומה! להשמיד! לכלות! למחות מעל פני האדמה! להחריב! למחוק!
למחות כל זכר מהחומה! להרוס את החומה! להרוס את החומה! ל ה ר ו
ס את  הח ו מ ה!!!!"

 סצינה 9: קליניקת הפסיכיאטר/ פנים/ יום

פינק שוכב על הספה ונועץ מבט סתמי בתקרה. הפסיכיאטר מכרסם את
הציפורן שלו.
פינק: "עד אז היתה לי החומה, שדי גוננה עלי. כשהיא נהרסה
הייתי אבוד. נכנסתי לסרטים, אבל הם לא היו מעניינים אז יצאתי
באמצע. חשבתי שאני דולפין, טישו, סירפד, ממותה, קניידעלך, פטיש
5 קילו, טבעת, זחל, מה לא. אפילו חברה שלי עזבה אותי. ראתה
שאין עם מי לדבר. חוץ מזה, אמא שלי אף פעם לא סבלה אותה, למרות
שהייתי איתה מאז גן ציפי. הייתי נואש, לא ידעתי איפה לקבור את
עצמי. חשבתי על גבעת שאול..."
הפסיכיאטר: "עד שיום אחד..."
פינק: "עד שיום אחד גילחתי את גופי, לבשתי חלוק שחור והייתי
לאדם חדש. הקמתי כת..."

 סצינה 10: אולם/ פנים/ ערב

פינק עומד על במה, שיערו משוח בג'ל לאחור והוא לובש חלוק
שחור. באולם נפרשים דגלים ועליהם ציור של שתי כפות ידיים
המוצמדות אחת לשנייה. קהל האלפים מריע לו.
פינק (לקהל): "באיזה עולם אתם חיים? אה?! בעולם של שיגעון.
משוגעים, רדו מהגג! אנשים שהשררה עלתה להם לראש, שולטים על כל
העולם. באיזה עולם אתם חיים? שולחים אנשים למלחמות חסרות
תוחלת. והאדם
הקטן - אפס! עולם של חיות. אדם לאדם זאב בעולם שכזה. על מה יש
להודות? רק לי. אני אוציא אתכם מהשיעבוד! אני אוציא אתכם
מהעבדות! מהטיפשות אל הפיכחון. אני! לי אתם צריכים להודות. לי!
לי! לי!"

קהל האלפים מצמיד את כפות ידיו כתודה, וצועק: תודה! תודה!
תודה!...

 סצינה 11: קליניקת הפסיכיאטר/ פנים/ יום

פינק (על הספה): "ואז החליטו אנשים שאני משוגע. בהתחלה לקחו
אותי למשטרה, אבל אחר-כך הביאו אותי אליך."
הפסיכיאטר מכרסם ציפורן מכף רגלו היחפה.
פינק (לראשונה מסיט את מבטו מהתקרה אל הפסיכיאטר): "אז מה אתה
מציע לי לעשות, דוקטור?"
הפסיכיאטר: "תשמע, ידידי. היה לי פעם פציינט עם בעיה דומה
לשלך. קראו לו רוג'ר ווטרס. הצעתי לו לעשות
סרט על חייו בשביל להתמודד עם זה. אני לא יודע מה הוא עשה,
נראה לי שהוא רק התחרפן עוד יותר. אתה יודע, טיפה קוקוריקו. מה
שאני מציע לך לעשות זה סרט על חייך. אתה יכול לקרוא לזה
'החומה', ע"ש החומה שבנית. ושנהרסה. את התסריט אתה כבר יודע.
השאלה היא רק מי יביים את זה..."

- שוט. מאחורי מצלמה גדולה ומוניטור יושבת אמא של פינק,
וצועקת: "!And... Action"