פזמון: אי שם בתוך נפשי,
גר לו שדון קטן, שדון של בדידות,
הוא חזק מכל רגש,
הוא חסר כל הגיון.

כשהוא מתעורר,
מתפשט מבפנים,
חוסם בי כל רגש,
אני מרגישה ריקה,
כמו אין בתוכי דבר.

לרוב הוא עצור,
חסום ושמור במקומו,
אך ברגע אחד של חולשה,
גובר הוא על כל משמר,
ולוקח פיקוד על גופי.

אי שם בתוך נפשי...

אני נלחמת, לא מוכנה לוותר,
מנהלת שיחה עם עצמי,
על מהות קיומי,
שוקעת במחשבותיי,
גופי מתכווץ,
אני נחרדת,
כולי רועדת,
כשהשלווה לנפשי חוזרת.

אי שם בתוך נפשי...