היא מלטפת את החתכים הפתוחים על גופה בעדינות...
בידיה חתיכת צמר-גפן קטנה, לבנה, רטובה.
חיוך מרוח על הפרצוף, חיוך של טיפשות... רק טיפשות.
טיפות דם נספגות בחתיכת הצמר-גפן הקטנה ... עכשיו היא כבר לא
לבנה, היא אדומה, רטובה.
על הרצפה מונחת הסכין החדה.

והיא ... היא שם, שוכבת, זרוקה על הרצפה הקרה, בוכה, טיפשה,
בודדה.
לא נשאר לה כלום ממנו.
לא נשאר לה כלום אחריו.
הוא עזב וחייה איתו... כל שנותר לה זה הסכין החדה, הריצפה
הקרה, גופה הערום וחתיכת צמר-גפן קטנה, אדומה, ספוגה בדמה.


טיפשה.