לבד
אני לבד מילדותי
היש מרפא לבדידותי?
בלתי נראית ובשתיקה,
אני למישהו מחכה.
גופי כבר לא כל-כך יפה
אבל ליבי עוד מצפה.
ליבי הוא כמו כרית סיכות
שזורה שריטות וצלקות.
עיניי כמו שתי ביצות שחורות
איש לא ירצה בהן לשחות.
שפתיי הן כמו אדמת מדבר
שלא תצמיח פרח בר.
ותקוותיי כמו כוכבים;
יפים כל-כך, אך כשנופלים-
הופכים לאבן אטומה,
חסרת חיים ונשמה.
אני לבד בשום מקום
ומתחתיי קרועה תהום.
ומעליי למרחקים-
מים קרים ומלוחים.
בתוך אוקיינוס של בדידות
אני לומדת לא למות.
לנשום במים כמו דגה,
בלי רגשות, בלי דאגה.
אני לבד מילדותי,
וכך אהיה עד יום מותי. |
