- שמע, אמרתי, חלמתי.
- את תמיד חולמת, הוא אמר. את חושבת שזה נורא מתוחכם, לחלום.
- אני באמת חולמת את הדברים האלה. אז ככה. חלמתי שאני נוסעת
לאמריקה.
- אלי? הוא שאל
- אל תפריע, אליך נסעתי בחלום של אתמול וסיפרתי. אז אני הולכת
בטרמינל אחרי שתי נשים, גבוהות ורחבות.
- מאיפה את לוקחת את העברית המפוצצת שלך? הוא שאל.
- תן לי לספר לך. הן לבשו מכנסיים אפורות-חומות, מצמר, כמו
המכנסיים החדשות שקנית שלא עולות עליך, וחולצה תכלת-אפורה.
והשיער שלהן, מאחור, כי אני לא רואה את הפנים שלהן, אפור. אחת
מהן מזכירה לי את נעמה, והשנייה את אמא שלי. וכשאני מגיעה
לאמריקה אז אני מגלה ששכחתי את החומר להרצאה שלי בבית,
בירושלים.
- את תמיד שוכחת משהו.
- כך זה היה גם עם ההרצאה שלך על עגנון.
- למה את לא יכולה לשים דברים במקום? אני מקווה שלפני שניסע
בפעם הבאה תבדקי ותוודאי שלקחת איתך כל מה שצריך. כי אני מודיע
לך כבר עכשיו, שאני לא חוזר לקחת דברים ולא הולך לחנויות לקנות
מה ששכחת. תמיד את מטרטרת אותי עם השכחונות שלך...
- תן לי להמשיך.
- זה לא מעניין אותי.
- אתה ממש בלתי נסבל, אתה יודע. אני לא יודעת מה אני עושה
איתך. אז תשמע, אז אני מצלצלת לאמא שלי...
- אבל אמא שלך מתה כבר לפני 10 שנים ואולי אפילו יותר.
- אבל זה בחלום. אני מבקשת ממנה לגשת למחשב שלי ולהעביר לי את
החומר להרצאה באי מייל, והיא אומרת לי שהיא לא יודעת איך עושים
את זה.
- אז למה לא ביקשת מהבת שלך?
- אתה ממש דפוק, אתה יודע? זה חלום. ואז החברה שלי, דניה,
שאותה אני פוגשת בניו יורק, אומרת לי שאין צורך, שיש לה כבר
תנ"ך בתרגום לאנגלית.
- על מה בעצם היתה הרצאה שלך? על התנ"ך?
- אוףף, ממש אין לי כוח בשבילך. אתה ממש לא מבין מה שאני
אומרת. זה חלום!
- אבל קצת הגיון צריך, לא? אני אף פעם לא חולם, ואם אני כבר
חולם אז זה משהו ברור והגיוני.
אין לי כוח לשמוע את החלומות המטופשים שלך.
- ובפינה, אני רואה את גולן משחק עם תינוק. אני חושבת שזה
תינוק ולא תינוקת. ואני לא מצליחה להבין מה הוא עושה בחלום
שלי.
אני מחליטה לעלות על מטוס ולנסוע בחזרה הביתה, לארץ, לקחת איתי
את החומר של ההרצאה, בתקליטור.
- טוב, גמרת? אז מה בעצם את רוצה ממני? בעבודה היום ירדתי
למעבדה ושם פגשתי את הבוס החדש והוא...
- אני מספרת לך משהו כל כך עמוק ואתה בכלל לא מתייחס ורק מדבר
על המעגלים החשמליים ושטויות כאלה. יותר אני לא מספרת לך שום
דבר.