ובוקר לה פנוי, ושמש חורף
ואין לה תוכניות, רק אוטובוס,  
ופלאפון בכיס, קצת כסף לבזבוז,
ונפש במצב התרחבות,
עולה בתחנה ומתיישבת
ולפניה גברת שמנמנה
בצרור ענפי גרניום ענקי אוחזת
בערב תה תכין מהם, לה מספרת,
כן, בוקר לה פנוי ואנשים בדרך,
יוצאת להרפתקה,  בתחנה יורדת,
לעיר הישנה, לבאוהאוז וקילוף
בתים מהעבר וניחוחות ילדות
ולא יודעת מה תרגיש ומי תפגוש
ורק את האוויר שואפת לקרבה כאד סמים
ובעקבותיה מטופף לו סוס האבירים
שלה ועל גבו צקלון החלומות.
הולכת מרוצה, סופרת קרני שמש
והנה בית מעוגל רובץ על אם הדרך
פורש כנפי אגף המשתרעות לשני צדדים
בנוי לתפארה שם בכיכר בפלורנטין,
בית מאושר בריח רוזמרין
פוער לה חלונות ריקים מביט וממצמץ
עד שגרר אותה אל חדר מדרגותיו
עד שהקיפה ויצאה אל החצר מאחריו
עד שבדקה ובפרוטרוט כל אבר מאבריו
שבחצר ועל פניו, עוד הוא משמיע שיר,
קולות תרועה ומצהלות, היכן המסיבה ?
הבית ריק ואין כאן איש, גם רדיו אין,
דמיון ותעתוע, אשלייה.

הוי בית מאושר בריח רוזמרין,
ושער לו רחב מסביר פנים,
אף סוס בו יחלוף ויכנס אל האורווה
כמו פעם,
ומעליו מצד אל צד בקשת ענפים
צומחת בוגנווילאה קוצנית ובצדדים
ברוש ואשור, בוקיצה מתיבשת,
והנה פס קרשים משופדים בקצותיהם
צבועים ירוק כגדר אגדות מהספרים,
ובהמשך מקלעת רשת ממכמונת
אשפתות צבועה בגוון של לילך סגול
מגן לערוגות פרחים קטנות וחסויות
שיד אוהבת נסתרה הציבה.

הוי בית מאושר
                    טובל בצבע
ובמרפסת הקומה העליונה
אדניות פרחים נאות לכל האורך
ועליהן כיסוי ברזנט ירוק להגנה
והתריסים לחלונות בדגם עץ מפעם
ואף כי טיח מתקלף, כמה מובחר,
ורק דבר אחד חסר, איה האנשים,
ששמו לו צבעים וערוגות פרחים
מטופחות ? הבית הרי ריק ?
ואיך אכתוב לו יצירה ? למי ?
לגברת בלי פספורט שבסיור נפשי  ?

ונסעתי לראות את הבית שוב
טרם סיום כתיבת השיר
חלפו כחודשיים, והיה סגריר,
חששתי פן דמיינתי הכל
ולא אזהה אותו ולא אכיר,
מוקדם בבוקר בשבת יצאתי
האוויר הבליח, עוד ישנה העיר,
חששתי לבוא לבית המאושר
אך כשהגעתי
                עדיין היה בהיר.