"מי אוהב אותך יותר ממני?!" התבוננתי בה, צעקתי בעיניים
דומעות, מנסה להיאבק, להילחם על לבה של הנסיכה...
אבל הנסיכה, הבחורה שעד לפני חצי שעה הייתה המלאך שלי, הסתכלה
עליי, ושתקה.
בלי מבט מצטער, בלי הפרצוף שמבקש סליחה, בלי העיניים שבוהות בי
וגורמות לי לבכות, בלי רגשות.
פשוט עומדת שם מולי, ושותקת. כמה טיפוסי לה.
"בבקשה, פעם אחת, פעם אחת בחיים שלך, תגידי את האמת. תיפתחי
אליי, אני כל כך אוהבת אותך, ואני חייבת לדעת אם את מרגישה
אליי משהו. את לא קולטת שנמאס לי מהמצב החרא הזה? שאני מחכה
לך, ואת - כל שבוע בחורה אחרת. בלי להתחשב, רק לפגוע את
יודעת". צעקתי בעיניים דומעות.
הנסיכה נעלבה, היא נעלבה. בגללי. אני רואה את זה בעיניים
שלה...
אולי באמת הגיע הזמן שהיא תיעלב ממני, שתיפגע קצת. עם כמה שזה
כואב, אני נפגעתי ממנה הרבה יותר...
"את יכולה לשגע אותי ככה, את לא מבינה? תדברי כבר... תפתחי את
הפה שלך, בדיוק כמו שאת פותחת משהו אחר שאת רואה בחורה יפה."
פגעתי בדיוק במקום הרגיש שלה...
היא בכתה... הנסיכה שלי בכתה... אני רוצה לחבק... אבל פאקינג
לא מגיע לה...
"אני מצטערת, באמת". היא דיברה, הייתי בשוק...
"זה לא ממש עוזר לי ההתנצלות שלך, אבל תודה בכל מקרה".
"אני פשוט... מפחדת... מפחדת לפגוע בך."
"מפחדת לפגוע בך או בי? כי בי כבר פגעת יותר מדי... את יודעת
מה? נראה לי שאת פשוט לא מוכנה לוותר על שום דבר בשבילי. את
רוצה הרבה בנות, לא רק אותי." הקשיתי עליה...
"זה, לא זה ככה... הכול הולך לי הפוך... את מכירה אותי... את
יודעת שקשה לי להיפתח, להראות רגשות..."
"טוב... אז אם זה ככה, אנחנו שונות לגמרי, ואני לא רואה שום
מקום בשבילי בחיים שלך... הייתי קשוחה, שנאתי את זה, אבל זוהי
הדרך היחידה להוציא ממנה את האמת כנראה...
היא שתקה... כהרגלה... הסתכלה עליי במבט הזה שכבש לי את הלב
בפעם הראשונה שפגשתי אותה, ושתקה...
החלטתי לשחק איתה במשחק שלה,
שתקתי.
ועד היום,
אני שותקת. |