שִׁשָּׁה שֻׁלְחָנוֹת בְּבֵית-הַקָּפֶה
סְבִיב לְכוֹס קָפֶה אַחַת שֶׁהִיא שֶׁלִּי
שִׁשָּׁה שֻׁלְחָנוֹת רֵיקִים מֵאַהֲבָה
נְזִירִים מְקֻמָּטִים מִזִּקְנָה
מְחֹרְצֵי-שָׁנִים עִם אוֹרְחִים כָּמוֹנִי
הֵם שׁוֹתְקִים שְׁתִיקוֹת רַבּוֹת-מַשְׁמָעוּת
פַּעַם הָיִיתִי סוֹבְלָנִי כְּלַפֵּיהֶם
אֲבָל הַיּוֹם הַשְּׁתִיקוֹת הָאֵלֶּה רַק מְעַצְבְּנוֹת
אוֹתִי
בָּא לִי לְהִתְעַלֵּל בָּהֶם
עַד שֶׁיּוֹדוּ שֶׁכָּכָה אִי-אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ
אָז אֲנִי שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם קָפֶה רוֹתֵחַ:
שֶׁיִּצְרְחוּ קְצָת בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים
לֹא אִכְפַּת לִי;
עַד שֶׁאֲנִי מַרְגִּיעַ אוֹתָםִ עִם חָלָב קַר בַּצַּד.