אולגה הייתה כמו קופסת גפרורים. כ''כ קטנה, אבל בתנאים
מסוימים, אפשר היה להרוס בעזרתה איזור מגורים שלם. בדיוק ההפך
מדוד הרס''ר שהוא יותר גדול מפילה אפריקאית בהריון אבל יותר
קטן מהזין שמדלדל לו אי שם, נאבק במעטפת הלוחצת של תאי השומן
החונקים. היא רק הייתה צריכה את הניצוץ הקטן שיהפוך אותה
מגיבוב עצמות קטנות ומעט רקמות למכונת הרג. בבסיס רצו שמועות
שהרוסים זרקו את סבתא שלה מהגולאג כי היא עשתה להם את המוות
במקום שהם יעשו לה, והסבא הוטרינר שלה שרד את משפטי הרופאים
בסוף שנות השלושים כי הוא טיפל פעם באמא של סטאלין.
העיניים שלה היו כחולות כמו השמיים והעור שלה לבן כמו העננים.
השיער שלה היה בלונדיני כמו שיבולת שועל והמדים שלה היו ירוקים
כמו של כולנו. החזות שלה הייתה שלווה כמו שמעון פרנס על
רטאלין. היא הייתה פותרת תשבצים במין טראנס כזה של שקט
אוריינטלי והיא הייתה יותר מרוכזת מהפלוטוניום בדימונה.
אלכס היה המפקד הראשון שלה, ובזכותו גילינו שרוסים דומים
לכלבים לא רק בריח; הם ישר מצאו את הדרך לתחת של השני. אולגה
דחפה את הלשון לתוך התחת שלו, המשילה את הצדעיים האפורים
בשיערו השחור לגלקסיות כוכבים בשמי היקום, והוא דחף לה לתחת
משהו יותר חזק ופחות מתפתל מלשון. אלכס הגיע ליחידה מאיזו
פלוגה של הנדסה קרבית בצוקי עובדה. הידע המקצועי שלו בא לידי
ביטוי בעיקר בפירוק צנצנות קפה מנשקן ובסיפורי הווי היחידה
הקודמת כמו זה על החייל שהיה דוחף את האצבעות הקטועות לתוך
תעלות האף בראיון עבודה באזרחי כדי שיחשבו שהחצי השני חופר
בסינוסים, רק כדי לגלות שהוא לא התקבל כי הוא לא מנומס.
היא הייתה הפקידה האישית שלו מהיום הראשון. היא ידעה את מספר
הוי פי אן שלו בעל-פה ונהגה לאכול בחדר האוכל של הקצינים, מנסה
להחליט ממה כדאי להימלט בעדיפות ראשונה - המבטים החודרים של
הרב הצבאי של היחידה, או מהמנות הצה''ליות. יום אחד כשהיא
סיפרה לנו איך אח שלה חזר פעם לרוסיה להביא את הסבתא לארץ ומצא
את עצמו ש''ג לשלוש שנים באירקוצק, הגיעה הבשורה שאלכס מת.
דו''ח הנתיחה שהגיע אחרי יומיים אישר את מה שכולנו ידענו -
אלכס מת מהקפה של אולגה. לקח לה 5 דקות לפרוץ בבכי תמרורים.
היא נכשלה בתיאוריה.
מנחם היה המפקד הבא. הוא היה שחום ובשבילו רוסיה זה המקום שבו
נולד פאולו רוסי, קלינקה קלי זה שם של וודקה ולטענתו חוק השבות
של הפליטים הפלסטינאים היה צריך לעבור לפני שעבר המחדל
הבירוקרטי שאיפשר לזקנות רוסיות שמוכרות חזיר ובשבילן וויסוצקי
זה זמר להגיע לארץ. פקעת הגזענות, השיער הצמרירי בחזה החשוף
והבורות המרוקאית לא התחיל את מערכת היחסים עם הפקידה האישית
ברגל ימין. קטעו לו אותה אחרי שהיחידה הקודמת שלו עלתה על מטען
בדרום לבנון. הוא לא היה שם, הוא היה במוצב. אבא של אחד
החיילים חשב שאחרי שהשיג ציפורן, דם צפרדעים ויבלת של מכשפה,
כל מה שהוא צריך זה רגל של מפקד כדי שהבן שלו יחזור ויספר אם
יש דיוטי פרי בעליה לגן עדן. אבל הכל הלך והשתפר ככל שעבר
הזמן. אולגה ומנחם מצאו שפה משותפת. היא צחקה מהבדיחות שלו,
הוא צחק מהשם שלה, הם שיחקו ביחד שש-בש, וחזון אחרית הימים של
דוד בן גוריון קרם עור וגידים; הנצר למשפחת סוללי הכבישים
וסוללת ההרעלה הלכו ונתחבבו האחד על השני. במיוחד התחבב עליו
הקפה של אולגה - הוא היה מר במידה הנכונה, בוצי כמו לבנון
הישנה והטובה שם הרווה את רגבי האדמה בדם חיילים בכמות שהייתה
מספיקה לזקן מהפרוטוקולים להכין מספיק אפיקומנים לפסח, ומעל
הכל - מעורר כמו שעון שמצלצל בקול של מרגלית צנעני על ספידים.

סבתא שלי ידעה לפני כולם שמנחם ימצא את דרכו לאלכס, רוסי קצת
פחות סימפטי. היא תמיד אמרה שמה שלא הורג אותך מחשל אותך,
ומנחם תמיד אמר שהוא יותר מחושל מטירון ששמו לו רגל מטר לפני
סיום מסע הכומתה, אז כמו כל אדם שמחפש את מה שעדיין אין לו -
הגיע הזמן למות. הבשורה נתקבלה הפעם בדיוק בזמן שאולגה הייתה
עסוקה בתיאור הקוקטיל המפורסם של סבא שלה שהכיל מי חמצן, דלק
בערה, קטמין ותמונה של סטאלין - ''כדי שיהיה אפשר למכור אותו''
היא הסבירה. כשהגיעו תוצאות הנתיחה שבישרו על הרעלת הקפאין של
מנחם, אילן, נער המכ''ם, פרץ בצחוק - ''החתיכת כלב הזה - הוא
הסביר - 20 שנה היה חייל קרבי, ובסוף מת מכמה נקודות שחורות,
רק שאין להם שום קשר למוחמד''. את אולגה זה קצת פחות שעשע,
הכלי הקטלני שנפל לידיה הלחיץ אותה. היא ביקשה העברה, אומרים
שהיא אפילו החליפה נוזלים עם הקב''ן של היחידה שהזכיר בצורתו
החיצונית עששת שלא מצאה שיניים להרוס, אך ללא הועיל. היא נשארה
בבסיס, חיכתה לקורבן הבא.
אמסלם היה המפקד הישיר השלישי של אולגה. קראו לו רק אמסלם כי
אמא שלו לא ידעה קרוא וכתוב ולא היה מה לרשום בתעודת לידה. הוא
היה דור שני לבורות ממוסדת, וכמו כל מי שגדל בסבך ממאיר של
טמטום ומחסור באמצעים, מצא את דרכו להיות רועה צאן, רק שזה היה
במרכז שכונת התקווה ולא בוואדיות של הצפון. הוא היה החלילן
מהמלין של כנופיות השכונה, שחייליה אכן הזכירו בצורתם החיצונית
שלב התפתחותי קצת יותר מוקדם בסולם האבולוציה, והצבא הציל אותו
מהידרדרות לפשיעה בממדים רחבים. אולגה מצא חן בעיניו מהתחלה
מאותן סיבות שמשכו את אלכס. הם לא החליפו דעות על דוסטוייבסקי
ועל פרוזה רוסית מודרנית, אבל התחת שלה משך אותו כמו מגנט לפה
של גרוזינים. עד כמה שידוע לי הוא גמר בחודש שלו ביחידה יותר
פעמים ממה שאיזמירלי הטבח, שידע לעצור את הדופק שלו ל90 שניות,
גמר עם החיים. הרגלי הבטלה לימדו את כולנו שאי אפשר בלי קפה
אחרי סקס, ואמסלם סיים את חייו עם כמות קפאין בדם שהייתה
מספיקה כדי לעורר את כל בית העלמין ירקון. את אולגה מצאתי
זרוקה והרוסה על המדרגות מחוץ לבניין היחידה. ''את רוצה קפה?''
שאלתי, מנסה לשבור את המתח. ''לא, אני שותה רק תה''. בחייך.